מערכת בחירות מטבעה דומה לנשף מסיכות. אחד עוטה תחפושת. שני פושט אותה. שלישי מיתמם, רביעי מסתיר, והאמת אינה תמיד נר לרגליהם של המתמודדים. זו הפוליטיקה. אלה הספינים, והזלזול באינטליגנציה הכי בסיסית של הציבור מקומם לא פעם. ולמרות זאת, אם יש קו מבדיל אמיתי אחד בין גוש הימין בראשות נתניהו לבין גוש השמאל בראשות הרצוג וליבני, הרי הקו הזה עובר בירושלים ובעתידה.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: איך ממשיכים לחיות אחרי אובדן של שלושה ילדים?
רק לפני שבועיים, בכנס שעסק בענייני העיר, מניתי את החסרים בתחום הבנייה בה על כל חלקיה, ומתחתי ביקורת על ביצועי הממשלה בתחום זה, אבל בבוקרו של יום הבחירות עומדת על הפרק שאלה רחבה יותר: האם השלם יישאר שלם? האם בכלל תהיה אפשרות להמשיך לפעול כדי לחזק את אחדות ירושלים ואת אחיזתנו בה, כאשר מחנה השמאל, לבני הרצוג וח"כים רבים במפלגתם, אינם מוכנים להתחייב שלא יחלקו אותה?
נתניהו אולי לוקה בבנייה מועטה בירושלים, אבל הוא עמד מול ארה"ב ומזכיר המדינה שלה במבחן שלמות ירושלים, כאשר סירב להסכים לדון על חלוקתה. מבחינה זאת הוא ממשיכו של מנחם בגין, שהתעקש בשעתו מול נשיא ארה"ב קרטר שהעיר תישאר מאוחדת. הרצוג ולבני, לעומת זאת, כשלו במבחן הזה. לבני ישבה בממשלה של אולמרט, שהגיש לאבו מאזן הצעה מפורטת לחלוקת ירושלים, ולא התפטרה ממנה. הרצוג, שמבטיח כעת לשמור על "עוצמתה" של ירושלים, הבהיר לאחר שנבחר לראשות העבודה (בראיון ל"ידיעות אחרונות") כי הוא "רואה את ירושלים כמשמשת שתי בירות פוליטיות: במזרחה - בירת המדינה הפלשתינית ובמערבה - בירת המדינה היהודית...". כשנשאל אם ירושלים כולה תשאר טריטוריה ישראלית, השיב שאינו יורד לדקויות ולא מנהל מו"מ, והוסיף: "הכותל יישאר בידי ישראל. לגבי השאר צריך להיות יצירתיים".
המפלגה שהרצוג עומד עתה בראשה קיבלה בתקופה שבה כיהן כיו"ר שלה בנימין בן־אליעזר החלטה התומכת במתווה קלינטון שמחלק את ירושלים. גם קודמתו בראשות המפלגה, שלי יחימוביץ', תומכת בחלוקת העיר. אפילו מצעה כיום נמנע מלהבטיח שירושלים לא תחולק שוב. הרצוג לא ביטל את החלטות קודמיו ולא הסתייג מהן. הוא רק אמר שחלוקה כרגע אינה רלוונטית. השאלה היא היכן נמצא אותו ואת חבריו כשזה יהיה רלוונטי? התשובה ברורה. שותפיו העתידיים נוקטים עמדות דומות: עמדתה של מרצ בעד חלוקת ירושלים חד־משמעית, בעוד עמדתו האמיתית של יאיר לפיד בעניין זה היא חידה. כשר אמנם נשבע אמונים לירושלים ולשלמותה, אבל בראיון ל"דר שפיגל" ב־2008 דיבר ברוח שונה. גם אריה דרעי, שמתנגד לחלוקת ירושלים בגלל "הסכנה הביטחונית", מוקף ביועצים ובח"כים שהיו שותפים ל"יוזמת ז'נבה" המסוכנת, שבמרכזה חלוקת ירושלים.
הקוד הגנטי היהודי, שמבקש לשמור על ירושלים המשוחררת - ירושלים אחת, ולא לחלקה - קצת דומה בעיני חלקים בשמאל לקוד שעל פיו נוהגת "כת מנשקי המזוזות ומשתטחי הקברים". בעוונותיי אני מנשק מזוזות, ואפילו חטאתי בכתיבת ספר על קבר רחל אמנו ועל דמותה המרתקת והמופלאה. אני חוטא גם בקנאות לשלמותה של ירושלים, לא רק כי היא תמצית ההוויה והזיכרון היהודי המתמשך, אלא גם מסיבות פרקטיות לחלוטין.
כשלערבים היתה הזדמנות הם ירו מבתיהם, הגבילו את תפילתנו, גירשו אותנו מהעיר וזייפו את ההיסטוריה. כל זה התרחש ויתרחש שוב ביתר עוצמה אם נחלק את ירושלים. ספרות המחקר שעוסקת בסכנות הפרקטיות של חלוקת ירושלים כבר נכתבת (גילוי נאות: כתבתי מחקר בנושא מטעם "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה"). גם תוכניות מגירה לחלוקת העיר שנכתבו בעבר נכתבות בימים אלה מחדש. בבחירה בין ציון המשוחררת והשלמה לבין המחנה הציוני ותאומיו אני בוחר בציון ובשומרי חומותיה.
"צלף אמריקאי" - הכי רווחי השנה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
