לאחר שפועלי הניקיון ניקו את הפלאיירים המושלכים בלי חפץ בכיכר העיר, לאחר שהפוסטרים הגדולים של "אנחנו או הם" הוסרו מהקירות ומלוחות הפרסום שלצידי הכבישים, אחרי אין־ספור שעות מרקע של שיח צעקני ושטוח תוך הטלת רפש בפני היריב, אחרי כל כך הרבה אדי שנאה שמילאו את האוויר - הגיע תורנו, המחנכים.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: מזעזע - ככה נראה עובר שאמו מעשנת
עכשיו תורנו לעשות בקרת נזקים. להבין שבמערכת הבחירות שאליה נחשפו ילדינו ותלמידינו היו גם לא מעט נזקים. הם קלטו את השפה הפוגעת, את השיח המתלהם, ולהם אין אותן מסננות שיש לנו (או שלפחות אנחנו מדמים לעצמנו שיש).
עכשיו תורנו לשוב ולהעמיק, מבחינת התוכן, את המחלוקת שכל כך הושטחה ורודדה, להראות שהעולם האמיתי מורכב יותר - הוא אינו שחור ולבן, הוא אינו אמת ושקר מוחלטים. לאחר שהפסקנו לצעוק והתבוננו פנימה, אולי נגלה שבעצם גם לנו אין כל התשובות, ממש כמו אצל היריב.
עכשיו תורנו להראות שגם אותו בר פלוגתא אידיאולוגי, שבחר אחרת ממני, רוצה בטוב ומאמין שכך נכון וראוי למדינה, בדיוק כמוני. עכשיו תורנו להסביר להם שמחלוקת טובה ביסודה, כי רק באמצעותה האמת מתבררת מכל צדדיה, אך לשם כך עלינו לשמור מכל משמר על תרבות מחלוקת, על כיבוד הזולת ודעתו השונה, על המחלוקת שתהיה לשם שמיים.
עכשיו תורנו להביט פנימה אל תוכנו ולנסות לחוש על מה זה יושב אצלנו, מה המקור לאותה תוקפנות שבה אנו מגיבים כלפי היריב. אילו פחדים כמוסים מפעילה אצלנו דעת היריב – ונלמד עצמנו להרגיע מעט את אותן חרדות.
עכשיו תורנו המחנכים להגיב ולמחות, לא להשלים בשום אופן עם שיח מתלהם של מילים פוגעות, של סטיגמות, של שפה כל כך נמוכה ופוצעת כפי שהיינו עדים לה בתקופה האחרונה.
עכשיו תורנו ללמד להכיר טובה על המקום שבו זכינו לחיות, שבו יש חופש לומר את דעתך, להתווכח, לשכנע, להכיר טובה על החופש להשפיע על הדרך שבה תצעד מדינתנו. ועם אותה חירות צועדת יד ביד אחריות כבדה. החובה לכבד את האחר, לאפשר לחולק עלי לומר את האמת שלו ממש באותו חופש שבו הדבר ניתן לי. כעת, כשהבחירות מאחורינו, נניח לשיח הכל כך מפריד ונשוב למצוא את אותה רקמה עדינה המחברת אותנו לעם אחד, רקמה אנושית היודעת להרגיש את כל האדם באשר הוא.
עכשיו תורנו לבקש מכל בעלי המיקרופונים: אנא, הנמיכו את הווליום, נסו בבקשה להשאיר גם לנו קצת זמן שידור, אנחנו בקושי שומעים כבר את עצמנו.
עכשיו תורנו לעבוד - בין שיש שר חינוך ובין שעדיין אין - זו חובתנו וזכותנו. והעבודה רבה כל כך.
ולכם - חבריי המחנכים, ההורים בבית והמורים בבתי הספר - אסור להמשיך בשיגרת החיים.
המציאות מחייבת לשנס מותניים, לצאת כל אחד אל השדה החינוכי שלו, אל תחום השפעתו. עכשיו, כשהבחירות מאחור, נשאר לכולנו לעשות בחירה אחת - בוחרים חינוך.
כי עכשיו תורנו.
הכותב הוא מנהל בית החינוך אמי"ת בנים מודיעין