השבוע, נחשף בידיעות אחרונות כי מנהלת בית ספר יסודי בדרום ת"א ערכה סקרים על מנת לברר למי מצביעים הורי תלמידי בית הספר. "מי שהצביע ככה", צוטטה המנהלת, "יוכל לשכוח מכך שאתן לו הנחה בתשלומים". על פי הכתבה המנהלת ביקשה לקחת חלק פעיל בקמפיין "לא לתת", אשר ביקש למנוע סיוע כלכלי לתושבי הפריפריה שהצביעו למפלגות הימין. כמובן, המורות שמועסקות על ידי אותה מנהלת העדיפו שלא לפצות פיהן מולה. אם היא מאיימת למנוע סיוע כלכלי מתלמידים הזקוקים לכך על בסיס דעות הוריהם, היא בוודאי תפגע הרבה יותר במי שמועסק ישירות על ידה.
אפליה כלכלית על רקע השקפת עולם היא אחד הדברים החשוכים ביותר שקיימים. זה דבר שמתרחש במשטרים אפלים, במדינות בהן הבחירה בהתנגדות פירושה הגליה, כליאה, או מוות. זה מה שניסתה לעשות מנהלת בית הספר, להגלות את תלמידיה, לכלוא את מחשבות הוריהם ולהרוג את האפשרות שיצמח דור נוסף של ימין. התגובה הצפויה, הפבלובית, תהיה לפטר אותה עם תום חקירת האמירות. אין מקום לפוליטיזציה בחינוך, כל שכן כשהנושא מגיע לסוגיות כלכליות של משפחות. גם אין מקום לפוליטיזציה בחדר המורים. הפוליטיקה צריכה להישאר מחוץ לשער בית הספר.
מנהלת בית הספר לא רק שכחה את תפקידה, היא שכחה גם את הסיבה בגללה היא נמצאת שם: כדי לשרת את התלמידים. היא לא שם כדי לתקן אותם, כפי שהיא רואה את הגדרת המונח. היא לא שם כדי לעצב את תודעתם בהתאם להשקפת עולמה. היא לא שם כדי לחנך מחדש את ההורים. היא שם כדי לשרת את התלמידים. היא שם כדי לתת להם את הזדמנות שווה בדרך למרוץ החיים. היא שם כדי שנקודת הפתיחה שלהם תהיה קרובה כמה שיותר לנקודת הפתיחה של ילדים שנולדו להורים אמידים יותר. היא שם כי ההורים של אותם תלמידים סומכים עליה שתעניק להם את מה שהם לא מצליחים. היא שם כי יש חוק חינוך חובה, היא שם כי זה הבית ספר שיש הכי קרוב לבית ויש נורמה של ללכת לבית ספר, היא שם כדי להקנות לילדים ידע.
בניגוד למה שניתן לחשוב, האחריות לחינוך ילדינו נתונה בראש ובראשונה בידי ההורים, לא בידי המדינה. חוק חינוך חובה הוא חוק חשוב וטוב, כי מסגרת חינוכית היא הכרחית לכל אזרחי ישראל, אך התכנים שמספקת המסגרת הם סיפור אחר לחלוטין. כשאנחנו שולחים את ילדינו אל בתי הספר הממלכתיים, אנו מפקירים את ילדינו בידי גחמותיו הפוליטיות של מאן דהוא אשר מונה ממניעים פוליטיים להיות שר החינוך. פעם זה גדעון סער, פעם זה שי פירון, פעם זה נפתלי בנט. מרוב שאסור להכניס פוליטיקה לבתי הספר, הפוליטיקה פעם אחר פעם קובעת את סדר היום הלימודי בבתי הספר. הפתרון לכך פשוט: החזרת האחריות אל ההורים.
אם הורי התלמידים מאמינים בסט הערכים שמרכיב את השקפת העולם של המנהלת מביה"ס בתל-אביב, שישלחו את ילדיהם אליו. להורים צריכה להיות את היכולת לשלוח את ילדיהם לבית הספר שמייצג את קשת ערכים בו הם מאמינים, ללא מגבלות של גיאוגרפיה ותקנים. האחריות לחינוך הילדים מוטלת בראש ובראשונה על הורי התלמידים, והם צריכים לקבוע אילו ערכים ילמדו ילדיהם בבתי הספר – לא המנהלת, לא המפקחת ולא כבוד השר.
