בתחילת החודש, בתוך שבועיים, פסלה רשות השידור פעמיים מערכונים של תוכנית הסאטירה "הכל שפיט". הראשון - מערכון שהציג בחורה המתאהבת לרוע מזלה בבחור מוסלמי וגומרת כאישה מוכה ומושפלת. כאן נכנעה הרשות לצווחות מוסרני השמאל - כח"כ מיכל רזין, שטענה שיש כאן גזענות כלפי האיסלאם וכי זו "הסתה מכוערת", או הח"כ הטרי והעיתונאי לשעבר זוהיר בהלול, כנראה קודם כל ערבי ורק אח"כ איש תקשורת האמון על חופש הביטוי, שהביע "זעזוע עמוק" - והורידה את המערכון.
כעבור שבוע פסלו צדקניה מערכון נוסף, מעין שעשועון טלוויזיוני - "שואה או רבין" - שבו אמורים "מתמודדים" לבחור לאן שייכים משפטים וביטויים שונים, כגון "לא למדנו כלום", להסכמי אוסלו או לשואה. הרשות טענה שהמערכון נוגע בשואה ו"חורג מגבולות הטעם הטוב".
החלטות אלו מעלות הרהורים נוגים על סאטירה, אפליה וצביעות: מדוע מה שמותר לערוץ 2 המסחרי אסור בערוץ הציבורי? האם יש סטנדרטים (כפולים) שונים לגופי תקשורת שונים? הייתכן שאת מערכוני "הכל שפיט" פוסלים משום שמדובר בתוכנית המתויגת ימינה? לא יכול להיות. זה כבר מוגזם...
ובכל זאת, אני מתקשה לזכור מתי לאחרונה נפסל מערכון ב"ארץ נהדרת", שזכתה להילה של קדושה כמי שהגדירה מחדש את ערך חופש הביטוי? מישהו, למשל, הורה לא לשדר את הקטע הלא מצחיק שבו זוג ישראלים חוגג את יום נישואיו באושוויץ כאשר סוכנת הנסיעות הממליצה על האתר מגדירה אותו כ"סוף הדרך" או "סופני"? איש לא נזעק כאשר הזוג אומר כי "הם חשים מוגנים בגלל הגדר החשמלית ומגדלי השמירה". זה לא "נוגע בשואה"?
"גב האומה" בערוץ 10 אירחה לא מכבר את נועה רוטמן, נכדתו של רבין, שכל שעשתה היה "להריץ דחקות" על סבא. הרי לה מותר. היא יכולה ללעוג לדמעות שהציפו אותה כשנשאה את ההספד המפורסם ההוא ולומר שהיא "טובה בהספדים", להסביר מדוע הגיעה בשמלה עם עיטורי מתכת מכיוון ש"אצלנו במשפחה לומדים לקחים ולא יוצאים בלי אפוד מגן", או אפילו לשאול "מדוע יש לרה"מ תקן למאבטח שלא יעשו חורים בשטיח אבל איפה היה המאבטח שישמור שלא יעשו חור בסבא שלי"? כמה מצחיק. איש בערוץ 10 לא חשב שיש כאן איזו "חריגה מגבולות הטעם הטוב".
לעינב גלילי מותר לתהות, בשם הסאטירה כמובן, לשאלת המנחה שליין מדוע אינה נוסעת לוואדי ערה: "אתה נורמלי? יש לי ילדים...". מישהו חשב לפסול את הקטע? חלילה. ברגע שזה יקרה יזעקו אבירי הדמוקרטיה ויטענו שסותמים כאן פיות. שלא לדבר על קטעים שממש "הורגים" דתיים, חרדים ציוניים, וכמובן, שק החבטות מושא הסטיגמות האינסופיות - המתנחלים.
אפשר, כמובן, להתווכח על רמתה הסאטירית של "הכל שפיט" ועל מידת השנינות במערכוניה, אבל אותו גורם ברשות השידור שנימק את הפסילה האחרונה בכך שיש בה "זילות השואה" פיספס לחלוטין את הפואנטה. שכן המערכון דווקא מכוון נגד אנשי הימין הנוהגים להשוות בין אוסלו לשואה בקביעות. התקווה היא שראשי הרשות החדשה, אם וכאשר תקום, יהיו קצת יותר אינטליגנטיים וקצת פחות פחדנים מאלה שמקבלים את ההחלטות שם היום.
