קיץ 2011. תנועת החרם BDS פוצחת בקמפיין שקרי נוסף נגד מדינת ישראל. הקמפוסים ברחבי הגלובוס נצבעים בצבעי שנאה, וריח עשן דגל ישראל שעולה באש במרכזי הקמפוסים עובר כמעט באין מפריע. באותה שנה, לאחר שיחות עם סטודנטים מהקמפוסים השונים באירופה, החלטנו, קבוצת חברים, להקים את ארגון What IsRael, כשהכלים המצומצמים שעמדו אז לרשותנו היו מוטיבציה חזקה והרשת החברתית פייסבוק.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: בדרך לטסט? מעכשיו תשלמו פחות
ההתחלה היתה מהירה, שיתפנו חברים בקמפוסים ברחבי הארץ וקראנו לכאלה הרוצים לבוא ולתרום מזמנם ומכספם להיענות לצו 8, אבל כזה מסוג אחר. בניגוד לזה המוכר, לצערנו, בארץ, שבו אפילו מקבלים תשלום סמלי על ימי המילואים ומנות קרב לרוב, במסגרת קריאת החירום שלנו יהיה על המתנדבים לממן בעצמם את ההשתתפות במלחמה הצודקת הזאת. לא ידענו למה לצפות, החיים בישראל עבור הסטודנט הממוצע אינם פשוטים כלכלית ומעמסה נוספת "למען המדינה" היא אינה דבר מובן מאליו.
ההפתעה לא איחרה לבוא. מאות סטודנטים יצרו עימנו קשר והביעו רצון להשהות לכמה ימים את שגרת חייהם, ולחשב מסלול מחדש מעבר לים. לאחר שהרכבנו את צבא המתנדבים שלנו, קטן, מצומצם, אבל מלא במוטיבציה, חברנו לארגוני הסטודנטים בחו"ל ויצאנו לדרך. ההתמקדות היתה בשבוע "האפרטהייד הישראלי", המצוין בשנים האחרונות בקמפוסים ברחבי העולם.
כשהגענו לקמפוסים ברחבי העולם גילינו שישראל היא נוכחת נפקדת באירועים האלה, מוזכרת בהחלט, אבל במעמד צד אחד ולא אוהד במיוחד. הקמפוסים מלאים במייצגים שמראים את גדר ההפרדה, סצנות מושקעות המציגות את חיילי צה"ל כקלגסים שמונעים טיפול מחולים פלשתינים ועוד. למעט הצגה של קרניים, קילשון אדום ולהבות לוהטות, ישראל הוצגה כגיהינום עלי אדמות.
ביום שלמחרת הגענו מאורגנים והקמנו אוהל הידברות אשר עליו התנוססו דגל ישראל ודגל הרשות הפלשתינית, זה לצד זה. קראנו לציבור הסטודנטים לבוא ולבנות איתנו גשר לשלום, תוך כדי בניית אמון בין שני העמים וזאת גם באמצעות הסלוגן שליווה את הקמפיין בקמפוס - build bridge not boycott.
היה לנו חשוב להראות את ישראל האמיתית בכל נדבך בקמפיין הזה, ולכן הזמנו את כולם להשתתף איתנו בפאנל סטודנטים: אנשי ימין ושמאל, ערבים, דרוזים ויהודים. התכוננו לפאנל "נפיץ" במיוחד לנוכח האווירה האנטי־ישראלית ששררה במקום. לא ציפינו להרבה. הגענו עם ציפיות מציאותיות וממוקדי מטרה, ולשמחתנו נחלנו הצלחות, בעיקר ברמת ההידברות וההסברה, ולא רק בחזית הסטודנטיאלית, אלא גם בחזית האקדמית, כשיזמנו מפגש בין מרצים המחרימים את ישראל לבין אקדמאים מהארץ.
ישראל היא הנושא המדובר ביותר בהרבה קמפוסים בעולם, לצערנו, לא לטובה. המשלחת שלנו, כמו דומות אחרות, המשיכה במסעותיה בדרום אפריקה, באנגליה, בארה"ב, בצרפת ואפילו בסין. אף אחד לא מדבר או מתעניין באמת בטבח שקורה בסוריה, במשטר הדיקטטורי בצפון קוריאה או במשטר האיסלאמי הקיצוני באיראן - ישראל, מתברר, היא המקום החם ביותר בגיהינום.
המלחמה על התודעה היא מלחמה קיומית לכל דבר. אם לא נשכיל להשקיע כמה שיותר בהסברה הישראלית באוניברסיטאות המועדות לפורענות, נמצא עצמנו מתעוררים בעוד עשר שנים מול גל החרמות הבא כשהסטודנטים של היום יהיו מקבלי ההחלטות של מחר, אז ישראל תהיה בבעיה.
ישראל ידועה בכל העולם ביחידות הצבאיות המוצלחות שלה, הפעם היא צריכה לפעול להקמת סיירות סטודנטים במסגרת מלחמת ההסברה. סיירות כאלו דרוש שיהיו מצוידות במידע, בנתונים רלוונטיים ובעמידה איתנה מול שנאת ישראל, מהולה לעתים באנטישמיות. שר ההסברה שלנו הוא גם השר לביטחון הפנים. עלינו להפנים שההסברה שלנו היא הביטחון שלנו, גם כלפי חוץ.
הכותב הוא ממייסדי תנועת What IsRael, כיהן בשגרירות ישראל בוושינגטון וכיום יועץ תקשורת ליו"ר ועדת החוקה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו