לפני כשנה, במשך 18 הימים של החיפוש אחר שלושת הנערים, הבינו האימהות בת־גלים שער, רחל שפרכר פרנקל ואיריס יפרח, שמצבן הבלתי נסבל היה בבת אחת הזדמנות מיוחדת וייחודית לשרת את העם היהודי. במפגן של אצילות וענווה הן הציגו פנים זוהרות, אופטימיות ויציבות ללא לאות; לא תבעו דבר, לא האשימו איש, ופנו באופן עקבי לכל המגזרים להתאחד בתפילה, ולשתף פעולה במעשים טובים. חילונים, דתיים וחרדים התאספו באופן שאינו זכור בהיסטוריה של המדינה, כדי להתפלל, לחפש, להושיט יד ולתמוך. האחדות הזאת השפיעה באופן עמוק על נפש העם, ותוצאותיה מורגשות היטב עד היום.
"אבל אל תהיו תמימים", בת־גלים שיתפה אותנו באחת השיחות עימנו במסגרת "שבת של בית הלל" שבה התארחה. היא הסבירה את האיזון הנדרש בין רגש לאצילות; בין משמעת נוקשה בשם מסירות לשליחות מצד אחד, יחד עם יכולת לחוש כאב נורא מאידך. בלילות, כשהאורות עומעמו, כשהמצלמות הופנו הצידה, לא היו פנים מאירות; והזוהר בעיניים, של נחישות בלתי מתפשרת, כבה. "ויבא (יוסף) החדרה ויבך שמה".
חוץ מאיפוק, האימהות נדרשו לשדר חוזקה, כלפי חוץ. "בימים הראשונים, נמנעתי מלבכות בפומבי, למען גלעד. הייתי משוכנעת שהוא יראה אותי בטלוויזיה, והייתי חייבת לדאוג שיישאר חזק", נזכרה בת־גלים. אך בחלוף הימים היא שמה לב להשפעה המרפאת של האצילות על כל המדינה, היא הבינה עד כמה עמידתה האיתנה תורמת לאחדות העם ותחושת שותפות הגורל. ולכן התמידה לשלוט על פרצופה הציבורי, ולחזק את העם כולו. "אבל זה לא אומר שזה לא כואב בפנים. הכאב ממשי ועצום".
שנה אחרי האירוע, האימהות ממשיכות להיות מקור להשראה לעם, עם מסר של אחדות ואופטימיות. "אבל אנחנו איננו חזקות באמת," בת־גלים הודתה באותה שיחה. "אין כזה דבר 'חזק' כשמאבדים ילד. זה כואב לכולם באותה חומרה, בין שאת מנהיגה, בין שאת אמא לא ידועה".
האימהות אמנם שואבות כוחות ונחמה מן העבודה הציבורית האינטנסיבית הבלתי נגמרת שלהן, מאז נהיו ידועות בעל כורחן. אך הן מזכירות לנו מסר חיוני: יש אלפי משפחות שכולות, הסובלות יום יום. "מכיוון שהיום לי יש פנים מוכרות, אנשים מושיטים לי יד באופן קבוע", אמרה בת גלים. "נשים זרות לגמרי מופיעות בביתי עם צלחת עוגיות, בדיוק כאשר אני חשה שאני שוקעת בייאוש. אבל כולנו חייבים להחזיק ולתמוך במשפחות האנונימיות ששכלו יקיריהן; הם חווים כאב בלתי משוער, כל יום, לכל חייהם. הם זקוקים לנו."
יום השנה לרצח הוכרז על ידי המשפחות, כמה אופייני, כ"יום האחדות". טקסים התקיימו, סרטונים הופצו, הרצאות הועברו; הכל במטרה אחת: לאחד את העם. זו הזדמנות אדירה, מתוך הזדהות עמוקה עם גורלן ומפעלן של משפחות יקרות אלו, לרפא ולתקן את הקרעים בעם שנוצרו בעקבות תקופת בחירות שוסעת ומפוררת. כבוד לזולת, תמיכה בזקוקים לעזרה, הארת פנים - אוצר המונחים הלקוח מאותם 18 ימים כשהיינו עם אחד. זה הזמן לחזור לזה.
הכותב הוא חבר בית המדרש ההלכתי והרעיוני של רבני בית הללטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו