מלחמת שלום העוטף

לא מפתיע שבעקבות המחדל הנורא ב־7 באוקטובר, מחדל בממדים תנ"כיים, מבקש ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות את שם המלחמה מחרבות ברזל לשם אחר, שם עם משמעות תנ"כית. חרבות ברזל, כך פורסם שאמר לשרים איתם התייעץ, הוא שם של מבצע. כאן מדובר במלחמה.

יש מקום לקבוע שם אחר, בעיקר משום שהראשון שנבחר בעייתי - כידוע, ברזל מחליד ונשבר. כדאי שם שיישמר לשנים.

שלושת השמות המובילים הם מלחמת בראשית, לא פחות, שפורסם שהוא השם המועדף על נתניהו (כי הוא נשמע טוב גם באנגלית - ג'נסיס), מלחמת עזה ומלחמת שמחת תורה.

מניחה שהשם האחרון ייפסל, כי שמחה ומלחמה לא הולכים ביחד, גם אם המתקפה הברוטאלית על יישובי עוטף עזה פרצה בבוקרו של החג. לא ברור מדוע ראש הממשלה עוסק בזה בעיצומה של הלחימה, שהוא עצמו טוען שתימשך עוד זמן רב.

דווקא כמי שהשווה עצמו לאחרונה למייסד המדינה, דוד בן־גוריון, כבן של היסטוריון וכידען היסטוריה בעצמו, הוא בוודאי יודע ששמה של מלחמת העצמאות, זו שהגדירה את גבולות המדינה, כמלחמת העצמאות, לא היתה החלטה של בן־גוריון. הוא דווקא רצה שיקראו למלחמה "מלחמת הקוממיות". כי קמנו ושרדנו. מנחם בגין העדיף שיקראו למלחמה מלחמת השחרור. בסוף, מי שקבע את שם המלחמה ההיא ב־1948 היה פשוט העם, שהעדיף את השם "מלחמת העצמאות". ובכל מקרה, השם התקבע רק כשנתיים לאחר המלחמה, ב־1950.

מלחמת יום הכיפורים לא היתה צריכה קופירייטר שיקבע את שמה. לכולם היה ברור שזה שמה. 1982 היא שנת מלחמת לבנון הראשונה. תחילה היא נקראה מבצע של"ג - מבצע שלום הגליל. בשלב מסוים נקראה מערכת שלום הגליל, וזה היה גם האות שקיבלו חיילי צה"ל, שלחמו באותה מלחמה שנמשכה שנים ארוכות, גבתה מחיר כבד בחיי אדם והובילה להסתגרותו בביתו של מי שהיה במהלכה ראש הממשלה, מנחם בגין, שהתקשה לעמוד במחיר בחיי החיילים.

די מטריד שראש הממשלה עוסק בקופירייטינג בעיצומם של הקרבות, שהוא עוסק בפוליטיקה ואומר שהוא היחיד שימנע הקמת מדינה פלשתינית בעזה. עדיף שראש הממשלה יעסוק יותר במהות ופחות בנראות

גם במקרה זה, השם - מלחמת לבנון הראשונה - התקבע בציבור בשלב מאוחר יותר. לא בכדי, כשפרצה מלחמה נוספת ב־2006, היא נקראה בטבעיות מלחמת לבנון השנייה.

גם הפעם, במקום לחפש שמות בומבסטיים כמו בראשית, מוטב לשמור על צניעות בכל מה שקשור למחדל הזה. השם לא ישנה את העובדה שהמלחמה נועדה להשיב את האמון ואת שלום יישובי העוטף שחמאס טבח בתושביהם, שהמלחמה מתרחשת בעזה, ושהמחיר גבוה עד מאוד.

די מטריד שראש הממשלה עוסק בקופירייטינג בעיצומם של הקרבות, שהוא עוסק בפוליטיקה ואומר שהוא היחיד שימנע הקמת מדינה פלשתינית בעזה. שהוא, בניגוד לבן־גוריון, יודע להגיד לא לאמריקנים. כל הרהב הזה, העמידה על הבמה בכנס שוטרים וזריקת שאלות רטוריות לקהל - "שנמשיך בעזה?" זה לא יאה. עדיף שראש הממשלה יעסוק יותר במהות ופחות בנראות. איך שלא מסתכלים על זה, לאחר המחדל הנורא לא תהיה תמונת ניצחון, וגם את זה שום שם לא ישנה. מה שחשוב הוא שתושבי העוטף יוכלו לחזור בביטחון לבתיהם. לא נרצה יותר מזה.