"צפו בתיעוד הפיגוע"; "פרסום ראשון: הדקירות בשער שכם"; "המחבלת מול שוטרי מג"ב - רגע אחרי רגע" - זה סוג הכותרות שמלוות אותנו בימים האחרונים ורוטטות לנו בנייד בזו אחר זו. האם מישהו עצר ושאל את עצמו למה אנחנו בכלל צריכים את זה? האם זה משרת את קהל הצופים האדוק? ומה גודל הנזק שיישאר בתוכנו אחרי שגל הטרור יעזוב אותנו?
בעבר היינו "זוכים" לתיאור מילולי של עיתונאי שמנסה להמחיש לקהל הרחב את מהלך הפיגוע. היום הוא רק מסביר לנו מה בדיוק אנחנו רואים בסרטון, ואחר כך כמובן מציג סרטון נוסף כדי שנוכל לראות את הדקירות גם מזווית אחרת. הרי היום הכל מצולם, אז החומרים כבר שם, רק צריך להחליט שהם ראויים לשידור.
לצערנו, האלימות הברוטלית נכפתה עלינו על ידי אויבינו. עם זאת, הצפייה האינטנסיבית הזו מסוכנת ומזיקה לכל אחד ואחד מאיתנו. היא מגבירה ומחזקת את האלימות המילולית והפיזית בתוכנו ומפתחת אצלנו סובלנות והבנה כלפיה. האלימות נהפכת אט־אט ללגיטימית ולאחד הכלים שלנו להתמודדות עם לחצים ועימותים בחיינו. הנפש העמוקה שלנו נחתכת, נשרטת ונפגעת לאחר כל צפייה כזו, ומייצרת ציבור קהה חושים שרצח של יהודי נדמה בעיניו כלקוח מסרט אחר. אבל עלינו לחשוב על היום שאחרי - כיצד נתמודד עם השריטה שנשרטה בנפשנו? עם האלימות שהפכה בן־רגע ללגיטימית?
האחריות היא משותפת. ברור שהיום, בעידן המדיה הגלובלי, אם כלי תקשורת אחד יימנע מלפרסם סרטון מסוג זה, יהיה אחר שיעשה זאת. עם זאת, ככל שיותר כלי תקשורת יירתמו ויובילו מהלך של צנזורה אישית כזו או אחרת - כך הדבר יביא לשינוי מקיף ורחב יותר. נראה שברשתות החברתיות ההפצה תימשך, אך מספר האזרחים שייחשפו לכך יקטן משמעותית. מלבד זאת, קיים הבדל משמעותי כאשר הפרסום הוא בכלי תקשורת מרכזי.
אך אסור לנו לחשוב כי האחריות היא רק של אמצעי התקשורת. הסרטונים ככל הנראה לא היו במוקד, אלמלא המשכנו לצרוך אותם ללא הפסקה. הגיע הזמן להתרחק. לעשות "פוס". גם אם מוקרן סרטון כזה - ממש לא חייבים לצפות בו. יתר על כן, כהורים לילדים עלינו להבין כי הם לא צריכים לדעת "הכל". הרי תמונות כאלו היו מוקרנות בעבר בשעות מאוחרות עם אזהרת צפייה והגבלת גיל (+18). מותר לכבות את הטלוויזיה ואת הרדיו ולאפשר לילדים לשוחח ולדבר - לא יקרה אסון אם לא נהיה מעודכנים כמה שעות.
ומילה אחת למתעדים ולמצלמים למיניהם. בעבר, כשאזרח ישראלי נחשף למפגע מול עיניו הוא היה מנסה לנטרל אותו או להימלט כל עוד נפשו בו. היום, כאמור, קיימת אפשרות נוספת ונראה שהיא נהפכת למקובלת ולגיטימית מיום ליום - לשלוף את הסמארטפון החדיש מהכיס ולהתחיל לצלם. אין ספק שיש שיסבירו שהדבר משמעותי וחשוב לחקירת הפיגוע ועוד כהנה וכהנה. בואו נוותר על זה. הסתדרנו בעבר גם ללא התיעוד המדויק. נסו לסייע, ואם אתם מפחדים - פשוט תיעלמו מהזירה. תצלמו בשמחות - זה בטוח יעשה אותנו ואתכם יותר מאושרים.
הכותב הוא מזכ"ל תנועת בני עקיבאטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו