בעידן הגלובאלי והדיגיטלי, נחשול הטרור המכה באזרחי ישראל מאמצע ספטמבר, מכה הדים בכל רחבי העולם. הדקירות, הדם, הפחד, והתגובה של הרחוב הישראלי למחבלים מונצחים במצלמות רחוב, במצלמות של כתבים זרים אשר נמצאים כאן בהמוניהם, וכן במצלמות הסלולר של עוברים ושבים. הדבר מוביל לכך שמרחוב בירושלים, לסלולר, לאינטרנט ולרחבי העולם כולו הדרך קצרה מאוד.
מחד העברת המידע יכולה להיות נכס עבור ישראל: הקהילה הבינלאומית יכולה להתרשם בבירור מכך שאזרחים ישראלים מותקפים ברחובות עריהם, שטרור הסכינים מכוון לא רק כלפי לובשי מדים אלא גם כלפי אזרחים תמימים ובעלי חזות יהודית, כלפי נשים ואפילו כלפי ילדים רכובים על אופניים. מאידך אותן תמונות מנציחות תגובות אמוציונאליות של אזרחים ישראליים, ולעיתים אף של כוחות הביטחון, זאת לאחר כניעה או "נטרול" של מחבלים. לעיתים – גם אם אין רבב בתגובה הישראלית – הסיטואציות עצמן מורכבות כך שבכוחו של "פריים" בודד להעביר מסר שגוי לגבי האירוע כולו.
לא מפתיע אפוא שאנו עדים לכותרות בעיתונים מרכזיים בארה"ב ובאירופה, וכן לכותרות פורצות בעיתונות הבינלאומיות המשודרת, שאינן משקפות את המצב לאשורו. הטעויות מעידות על חוסר הבנה של הסיטואציה עצמה, או גרוע מכך, על מגמתיות של אותם אמצעי תקשורת.
מדי פעם אנו עדים לכותרות בינלאומיות בעייתיות במיוחד כפי שמדווח לנו על ידי התקשורת הישראלית. דוגמאות פחות בוטות - אך בעלות תרומה מכרעת לעיצוב התודעה של הקהילה הבינלאומית באשר להתפתחויות בסכסוך – מוזכרות פחות. כך למשל השימוש במילה "ילד" לתאר פלסטיני בן 16 אשר דקר ונהרג מתגובה של כוחות הביטחון הישראלים בגל הנוכחי, בהשוואה לשימוש במונח "נערים", עבור ישראלים בני אותו גיל שנרצחו על ידי פלסטינים בקיץ האחרון (האינדפנדנט הבריטי), השימוש בביטוי "פרצה שריפה" לתאר את ההצתה בקבר יוסף על ידי פלסטינים (סי.אן.אן), וכן תיאור של יידוי אבנים של פלסטינים (לא תמיד הם מצוינים) לעבר "הכביש" במקום לעבר המכוניות ישראליות (ורק הישראליות) שנוסעות שם (ניו יורק טיימס).
במאבק על דעת הקהל העולמית בהקשר להתפתחויות הקשורות לגל הטרור הנוכחי, בדומה למאבק השוטף כנגד מאמציה של תנועת ה"חרם" ((BDS להוקיע את ישראל מהקהילה הבינלאומית, הניצבות בחזית המאבק הן דווקא הקהילות היהודיות בתפוצות.
הפעילויות של יהדות התפוצות נוכח האירועים האחרונים נחלקות לשלוש. ראשית, מאמצים לעדכן, לסדר ולהציג את המידע באופן ברור ונהיר (תיאור האירועים על ציר הזמן למשל) כולל מתן ניתוחים ופרשנויות באשר להתפתחויות. שנית, ניתור מקצועי ומיומן של ערוצי התקשורת המובילים במדינות בהן חיים חברי הקהילה, כולל ייחוד של דפים שלמים באתרי האינטרנט לסקירת עיוותי התקשורת הבינלאומית ולהצלחה לתקן את חלקם.
לבסוף, ישנן יוזמות אקטיביסטיות בדמות עצומות לחברי קונגרס ולבכירים באו"ם, פרסום כרזות פרו-ישראליות, והפצת קליפים וחומר הסברה לשימושם של סטודנטים יהודיים אשר מתמודדים עם הסתה נגד ישראל בקמפוסים ברחבי העולם.
העבודה המאומצת של קהילות יהודיות ברחבי העולם לצמצם ולהאט את הכרסום המתמשך במעמדה הבינלאומי של ישראל, בשגרה בכלל ובימים אלה בפרט, ראויה לכל שבח. יחד עם זאת, ההשפעה האולטימטיבית והמשמעותית ביותר על דמותה של מדינת ישראל, וכפועל יוצא מכך גם על דימוייה בזירה הבינלאומית, נתונה בידי ההנהגה הישראלית עצמה.
קשירת כל ביקורת על ישראל לאנטישמיות, אי-דיוקים לגבי ההיסטוריה וחזרה קבועה לנרטיב של העם היהודי כקורבן אינן מסייעים ואף מזיקים למצב העם היהודי בימים אלה. רק מחויבות אקטיבית ונראית לעין של ממשלת ישראל לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, וחתירה אקטיבית ליישום פתרון זה בשטח תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים לצורך הגנה על שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל, יביא לשינוי משמעותי של המציאות העגומה ושל מסגורה בעולם כולו.
מיכל חטואל רדושיצקי חוקרת ניובאואר במכון למחקרי ביטחון לאומי, דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב וחברה בוועד המנהל של פורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
