בדעתניות רבה הרימה המגישה הבכירה את גבותיה ותהתה כיצד זה חלפו להם חמישה ימים והמשטרה טרם הצליחה לשים את ידה על המחבל מתל אביב. פרשנים וכתבים מיהרו ללמד את המפכ"ל החדש פרק בהלכות תקשורת. "המשטרה אינה השב"כ", הטיפו לו, "במשטרה מספרים לציבור מה קורה". הם דרשו מידע מיידי, נטול צווי איסור פרסום, מכיוון שהציבור החרד תאב למידע. בכל יום שמענו שאלות בנוסח "איך זה שהמחבל הצליח לחמוק", והיו שקבעו כי רוני אלשיך נכשל בניהול המשבר, חד וחלק. כשכבר ניאות לאחר כמה ימים לומר כמה מילים, אמרו שזה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
כמה מכתבי המשטרה התבכיינו שמקורותיהם התייבשו. "מיום שאלשיך נכנס לתפקידו, הקצינים שנהגו להדליף לי כבר לא מוכנים לדבר איתי. הם לא מבינים שהקשר איתי שומר על המשטרה ביום סגריר", אמר אחד מהם, מבלי לעצור לרגע ולחשוב על האבסורד בדבריו; ראשית משום שבעצם המשטרה היא דווקא זו שתפקידה לשמור עליו. שנית, אם הוא "שומר" על המשטרה - במילים אחרות מכסה על מחדליה - הוא מועל בתפקידו העיתונאי.
איתורו של המחבל בדיוק שבוע לאחר הפיגוע הנורא שביצע בתל אביב, שומט את הקרקע מתחת לרגלי המאשימים. בעוד המתקפה נמשכה, המשטרה והשב"כ המשיכו לעשות את מלאכתם הרחק מאור הזרקורים עד לסיום המוצלח. סביר להניח שאף לא אחד מאותם כתבים ופרשנים יטרח כעת להתנצל.
וכי מה רצו? שיגלה המפכ"ל לציבור פרטים חסויים על קצה החוט שיוביל בסופו של דבר לגילויו של המחבל? שיקים מרכז תקשורת בפאב הסימטא, ושיכנס בו בכל ערב את העיתונאים לתדרוך מבצעי, שיפרוס מפות ויציג את מהלכי היום, כמו בימי מלחמה?
בגן הילדים מלמדים את הפעוטות לדחות סיפוקים, מכיוון שהיכולת לשאת את התסכול מהעובדה שלא מקבלים את מה שרוצים בן־רגע היא מרכיב חשוב באינטליגנציה הרגשית. נראה כי מצרך זה נדיר מאוד בקרב רבים מאנשי התקשורת שלנו, ולצערנו מנסים להרגיל בכך גם את הציבור.
תחושתי היא שהעובדה שבניגוד לנהוג במקומותינו המפכ"ל לא מיהר לכנס מסיבת עיתונאים בשישי בערב ולהכריז על ההצלחה, אינה נובעת רק מכך שהוא דתי ושומר שבת, אלא גם מזה שבעצם משהו חדש מתחיל במשטרה.
ואחרי הביקורת הנוקבת על התקשורת, יש לומר כמה מילים גם למשטרה ולמפכ"ל, יחד עם הברכות החמות על ההצלחה הגדולה. התקשורת היא בכל זאת צורך חיוני הנוגע לכל תחומי חיינו, וגם המשטרה אינה יכולה לחמוק מכך. הדברים נכונים במיוחד בעיתות משבר מסוג זה, שבהן החרדה בציבור גוברת, מפלס הלחץ עולה ומידע שוטף עשוי לתרום להרגעה, אך זאת, כאמור, רק אם הדברים נעשים מתוך הבנת האיזון בין צורכי הציבור לבין הצרכים המבצעיים. אחד מלקחי פרשת נשאת מלחם צריך להיות אולי ברענון מערך הדוברות על ידי קביעת אסטרטגיה תקשורתית לרגעי משבר מעין אלו. למשטרה לא תזיק הקמתו של מערך תקשורת, שיידע לעבוד מול כתבים מתחומים שונים ולהופיע מול המצלמות והמיקרופונים. גם לא לומר דבר צריך לדעת איך.
