בביקורת על הזנחת הבטיחות בדרכים נשמעות סיסמאות: "היעדר תשתיות" - אף שיש שיפור דרמטי; "כבישים אדומים" - אף שהסיווג אינו מקצועי ומתעלם מהנסועה ומהאוכלוסייה שנוסעת בכבישים מסוימים; "התקציב קוצץ" - אף שתקציבי התשתיות גדלו בשנים האחרונות וההנחות במס על אביזרי בטיחות הורחבו. עתה, עם העלייה הנמשכת במספר ההרוגים, נדרש שהגורמים המופקדים על הבטיחות בדרכים יתעלמו מסיסמאות ויזהו את השינויים שהתרחשו בעשור האחרון. אסור להמשיך לפעול על סמך תורת פעולה והנחות יסוד של 2005, אשר אינן רלוונטיות לנוכח המגמות השולטות באורח החיים ובעולם התחבורה.
יש דוגמאות לדפוס פעולה אחר. מערכת הביטחון פיתחה את כיפת ברזל כמענה לאיום הרקטי על אוכלוסייה אזרחית. הממשלה החליטה לבנות גדר משוכללת לאורך מאות ק"מ כאשר נדרש טיפול למניעת חדירת מפגעים ומסתננים. הדברים הללו קרו משום שהיה מי שזיהה שהאיום הקונבנציונלי והמוכר מהעבר פחת או השתנה, ויש סכנות אחרות.
אם יבחנו האחראים לבטיחות בדרכים את תמונת המצב הנוכחית הם יגלו את מה שכולנו יודעים: בישראל יש גידול באוכלוסייה ועלייה בתוחלת החיים, שמעלה את פוטנציאל ההיפגעות של הולכי רגל מבוגרים. בחינת המגמות תגלה שבשנים האחרונות נרשם גידול של מאות אחוזים במספר רוכבי האופניים לסוגיהם בתוך הערים. הרוכבים הללו אינם מוגנים, ולפיכך מועדים לפגיעה. הסיכון גדול במיוחד בקרב ילדים הרוכבים על אופניים חשמליים מבלי שיהיו מיומנים לכך. ואולם הממצא המשמעותי ביותר הוא שבישראל נעשה שימוש מאסיבי ומסכן חיים בטלפון הסלולרי, שגורם להיסח דעת של נהגים והולכי רגל דווקא בעת שהם נדרשים לתשומת לב מלאה למתרחש בכבישים.
יש לקוות שתגובש תוכנית ממשלתית לעשור הקרוב עם יעדי הורדה של מספר הנפגעים. התוכנית חייבת להתבסס על טיפול מערכתי של כמה משרדי ממשלה, ובהם התחבורה, ביטחון הפנים, החינוך והמשפטים, ועל סידרת פעולות של המשטרה, מד"א, חברות תשתית, התחבורה הציבורית והרשויות המקומיות. היעד המרכזי בתוכנית חייב להיות הפרדת המכשיר הסלולרי ממי שנוהג, רוכב או חוצה כביש.
אף על פי שקשה לאכוף את איסור השימוש בסלולר, אפשר לשלב טכנולוגיה שהוכיחה את יעילותה ואשר מצלמת נהגים שסוטים מהדרך. בציי רכב יש לחייב ניטור נהיגה בלתי יציבה, שנגרמת בעקבות שימוש במכשיר הסלולרי בעת נהיגה.
כפי שהחברה בישראל הצליחה להרגיל את ציבור המעשנים להתנזר מעישון במקומות ציבוריים, אפשר בהסברה נכונה ובחינוך מושכל לגרום לנוהגים להתעלם ממכשיר הסלולר למרות ההרגל והדחף. אין סיבה שהמערכות המתקדמות לרכב, שמפותחות בישראל ואשר מתריעות על סכנה, לא יהפכו לנחלת הכלל בתוך כמה שנים ויספקו תשובה להיסח הדעת. מערכת המשפט יכולה ללא קושי לרענן את חוקי התעבורה, להשמיט את מה שאינו רלוונטי ולתקן את החוקים והענישה על עבירות שנגרמות משימוש בסלולרי בעת נהיגה.
ולבסוף, גם מערך הכשרת הנהג יכול בנקל להתאים את עצמו למציאות של חינוך הנהג לאיפוק מול צפצוף הטלפון. הדור הצעיר לומד מהר לשלוט ברכב, אך אינו מקבל בשיעורי הנהיגה הסבר על הסכנות שבהיסח הדעת.
הכותב הוא לשעבר מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו