כשהזמינו אותי לדבר ב"ערב חדש" על הוראת הרמטכ״ל בעניין הזקן השבתי מיד בשלילה: "עיזבו אותי עם הקשקוש", אמרתי, "יש דברים יותר חשובים מזקנים בצה״ל". אך מכיוון שאני מכבד תקשורת חופשית, נכנעתי ללחץ והסכמתי.
בתחקיר הייתי תקיף ועצבני ואמרתי לעצמי שאני הולך לכסח ל"דוס" שיהיה איתי באולפן את הצורה. אחר כך התיישבנו אני וה"דוס" בחדר ההמתנה והתחלתי לדבר עם זאב, ראש ישיבה שהוזמן לאותו פאנל. כן, ה"דוס" הכללי, הפך לזאב פרטי מאד כשהכרנו.
סופה של אותה שיחה היה תחילתו של הריאיון הטלוויזיוני בו הסכמנו שנינו על העקרונות, כשכל אחד מאתנו מביא לאולפן ניסיון אחר, את החוויה הפרטית שלו. כשהקשבתי לזאב היה לי דז׳ה-ווּ.
בהיותי קצין חינוך ראשי, פעלתי לאיסור על כניסה לבסיסי צה״ל לקבוצות חב"דניקים המבקשים מהחיילים שיניחו - בהתנדבות - תפילין. הנימוק שלי היה הוא ש"שום דבר בין גדרות המחנה הצבאי לא נעשה בהתנדבות". מאז ועד היום אני חש כיצד הולכת ומשתלטת עליי ועל סביבתי התחושה שהדתיים כופים עלינו.
פגישתי עם זאב הזכירה לי קבוצה מהציונות הדתית שבאה למשרדי באותה תקופה ובהקשר להוראה שנתתי, ושידרו תחושה אמתית של נרדפות על ידי הממסד שהוא חילוני. אני הייתי חלק מאותו ממסד חילוני, כך גם זאב. הוא סיפר לי על מפקדים שנותנים פקודות לחיילים, ממש ללא הבחנה, שיגלחו את זקנם.
"אתה לא מבין לאיזה התקפות חשופים התלמידים שלי בצבא", אמר לי ראש הישיבה. "אז למה אתם לא פונים לרמטכ״ל?", שאלתי אותו. הרי כל מי שפוגש את רא"ל גדי אייזנקוט מתרשם מכך שהוא מצליח לתפוס את השור בקרניו, הרבה שוורים שמנסים לנגח בכל בקרניהם, ושהוא כן והגון ורוצה רק בטובת הצבא. אז למה להפוך כל פקודה לא חכמה של מפקד בשטח למלחמת יהודים ביהודים?
הפקודה סבירה לחלוטין ועונה על צורך אמתי של צה״ל לשמור על מסגרות, שהרי הצבא הוא מסגרת, ולכן חייל חייב להתגלח כול בוקר וזו ההוראה. ואלו שיקבלו אישור לגדל זקן יעשו זאת מסיבות רפואיות, דתיות או מסיבות אישיות.
והקבוצה הרביעית, זו שמגדלת זקן בין יום ראשון ליום חמישי, זקן שמגולח ברגע הגעתם לביתם, קבוצת טרמפיסטים זו, תתגלח כל בוקר כשם שעשינו אנחנו, כפי שעושה צבא, זו לשון ההוראה. וכשיש מפקד שסוטה ממנה, האם נכון הוא לפתוח במלחמת עולם בין דתיים לחילונים?
האם אותו מפקד בבה״ד 1 שעשה עניין ומלחמת דת כמעט על "קול באישה ערווה" לא היה יכול - עם קצת שכל ישר - לפתור את הבעיה? הקיטוב בחברה הישראלית הוא נורא, ואם נמשיך כך לא נגיע לשום מקום. היינו שם אלפיים שנה וזכינו שנעשה זאת במו ידינו. יש היום בחברה הישראלית כוחות הרסניים שמזכירים את עידן חורבן הבית. צה״ל לא נימצא שם. הרמטכ״ל אייזנקוט לא נמצא שם. בואו ונשמור על זה.
ואתם הפוליטיקאים - סלקו את ידיכם מצה״ל. אל תדביקו אותו ברפש בו אתם מתגוללים בתקווה שזה יביא לכם עוד כמה קולות ולעזאזל המדינה.
הכותב שירת כקצין חינוך ראשי בין השנים 1985-1988
