טוב עשתה ועדת השחרורים כאשר החליטה שלא להיענות לבקשתו של משה קצב לקצר את עונשו. קצב לא הביע חרטה על המעשים שעשה, ואף לא הודה בהם. ניכוי שליש מתקופת מאסר הוא כלי שהחוק יצר כדי לעזור בהליך שיקום של אסיר שבתקופת מאסרו שינה את דרכיו ועלה על דרך הישר. לכן, על מערכת האכיפה להשתמש בו רק במקרים מתאימים.
הטלת עונש מאסר על עבריינים נועדה לשמור על ביטחונה של החברה ולהרתיע את העבריין ואת הדומים לו מביצוע עתידי של מעשה העבירה. עבריין שמסרב להודות בעבירות שעשה, ואינו מביע חרטה על הפגיעה שפגע באחרים, ממשיך לסכן את החברה ואת הערכים העומדים ביסודה. שחרורו הוא מעשה של רמיסת החוק ורמיסת שמירת החוק. קיצור עונשו של אסיר כזה הוא קביעה כי העבירה אינה חמורה במידה המצדיקה את העונש שנגזר על העבריין.
ביחס לעבירות מין, החברה מבקשת לשלוח מסר כי מה שאולי היה נסלח בעבר, אסור היום לפי ערכי היסוד של החברה ולפי הדין הפלילי. בפועל, הענישה במקרים של עבירות מין היא לקויה, בשל הקושי של נפגעות להתלונן. החברה מתקשה להישיר את מבטה לפגיעה. פגיעה מינית מצד בעלי סמכות היא ביטוי לסדר חברתי פוגעני. מי שנהנים מהסדר הקיים ומהפריבילגיות שהוא מעניק מעדיפים להכחיש את הפגיעה. לכן הם מציירים את נפגעות עבירות המין כפתייניות, מעלילות עלילות שווא ואשמות במצבן. תפיסות אלה הן תפיסות רווחות שלצערנו יש להן אחיזה עמוקה בתרבות שלנו.
נשיא המדינה הוא סמל. תפקידו, בין היתר, לשקף את הערכים המשותפים של החברה. מי שמתלוננת נגד נשיא המדינה מאיימת על ברית ההסתרה של בעלי הכוח שאף על פי שידעו על מעלליו של קצב, איפשרו לו להתמנות לתפקיד זה. למתלוננות נגד הנשיא קצב נדרש אומץ לב נדיר, מכיוון שהן הציבו לחברה תמונת מראה המגלה שבחוגים רחבים בחברה שולט עולם ערכים המאפשר פגיעה בנשים. הן ידעו שחלקים נרחבים מהחברה יתייצבו לצידו של קצב ויגנו על הסדר הקיים. גם קצב הבין זאת, ולכן הכחיש מכל וכל את ההאשמות נגדו ודבק בהכחשה גורפת לכל אורך ההליך הפלילי ואף לאחר הרשעתו. בכך ניסה קצב לסמן את עצמו כחלק מברית ההגמוניה הגברית ולהצדיקה, ואת הנפגעות כמי שמחבלות בסדר זה ומאיימות עליו.
החלטת ועדת השחרורים חשובה ונכונה מכיוון שהיא שולחת מסר ברור, שלפיו מערכת הערכים של מדינת ישראל רואה בכל פגיעה מינית עבירה חמורה המצדיקה מאסר ממושך. מי שהורשע בעבירת מין ומתכחש לאחריותו לפגיעה מאיים על מערכת הערכים של המדינה. הוא לא מקבל את הערך היסודי של הגנה מפני פגיעה מינית בכלל, והוא אינו שותף להבנה שחל איסור על מי שנהנה מעמדת כוח להשתמש לרעה בכוח שניתן בידו. רק ענישה מחמירה מעבירה מסר חד וברור כי התנהגויות שהיו בעבר נסלחות - אין להן עוד מקום, והעושה אותן ייענש בחומרה.
הכותבת היא היועצת המשפטית של ארגון "קולך" - פורום נשים דתיותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו