פסק דין חשוב של בית הדין האזורי לעבודה קבע לאחרונה פיצוי על סך מאה אלף ש"ח לעובדת לשעבר של "שטראוס". העובדת תבעה את החברה בטענה כי הופלתה בשכרה וכי פוטרה בעת שהייתה בחופשת לידה. פסק הדין הוא הזדמנות מצוינת להאיר זרקור על נושא כאוב שאינו זוכה לצערי לחשיפה מספקת, והוא תופעת אפליית נשים בשוק העבודה בישראל.
על פי דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר לשנת 2014, שכר הברוטו הממוצע לגברים בחברות ממשלתיות עמד על 22 אלף שקלים לעומת 15 אלף שקל לנשים, וברשויות המקומיות פערי השכר עמדו על 12 אלף שקל לגבר לעומת 9,000 שקל בלבד לאישה. יתרה מכך, סקר מעסיקים שערך משרד הכלכלה בשנה החולפת התגלה כי השכר הממוצע של מנהלים עומד על 21,170 שקל, בעוד השכר הממוצע של מנהלות עומד על 14,860 שקל.
בלי להמעיט בחשיבות כניסתנו לחבר המדינות הנמצאות ב-OECD, חשוב לזכור כי פערי השכר המגדריים במדינות אלו עומד על 15%. נתון אשר צריך להדליק נורה אדומה אצל מעצבי המדיניות הכלכלית-חברתית אצלנו, ומבליט את היעד אליו מדינת ישראל צריכה לשאוף בשנים הקרובות. ייתכן כי בעיני בכירים בממשלה, בכנסת ובתקשורת שוויון לנשים נחשב לנושא "רך" ו"נחמד" שאין הרבה בינו לבין נושאים רציניים יותר כמו אינטרסים כלכליים. אך ההפך הוא הנכון: העצמת נשים וצמצום הפער בין המינים הוא לא רק אינטרס ערכי מהמעלה הראשונה אלא בעל חשיבות כלכלית כבירה.
יותר ויותר מסתבר כי נטל ההורות, שמוטל בעיקר על נשים, מהווה חסם בפני יציאה לעבודה, הגדלת משרה, תגמול כספי וקידום מקצועי. האפליה המבנית המתקיימת כנגד נשים נעוצה לא רק בסיבה זו, אך בה אפשר לטפל באמצעי מדיניות תקיפים של המדינה בשיתוף פעולה עם ארגוני המעסיקים, המגזר השלישי ואנשים פרטיים המחויבים לנושא.
עולם התעסוקה בישראל מעמיד בפני הנשים אתגרים וקשיים משתנים. האתגר החשוב ביותר שעומד לפתחו של עולם העבודה הוא השילוב הראוי והאמיתי של נשים ובתוך כך, של הורים בכלל, בתוך מארג יחסי העבודה.
אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה היא חקיקה, ואכן בשנים האחרונות אנו עדים ליותר חקיקה מקדמת שוויון. מהארכת חופשת הלידה מ 12 ל14 שבועות דרך הארכת תקופת הגבלת הפיטורים במהלך חופשת הלידה, ועד להצעת החוק שאושרה ועניינה הארכת חופשת הלידה שלא בתשלום ל-26 שבועות.
יחד עם זאת, אין בכוחה של חקיקה, מואצת ורבה ככל לדכא לבדה אפליות תרבותיות, חברתיות וכלכליות בין המינים. התמודדות עם אפליה זו דורשת מצד אחד, גיבוש מדיניות ממשלתית סדורה ובהירה שלצידה פיקוח, כלי אכיפה ומתן תמריצים. מצד שני, יש לפעול לגיבוש הסכמות עם מעסיקים וארגוניהם, ארגוני זכויות נשים והחברה האזרחית, ומשרדי הממשלה השונים, לדרכי הפעולה וההתנהלות הראויים והנכונים לכלכלה מפותחת ומתקדמת כזו של מדינת ישראל.
האתגר עומד לפתחנו ועלינו כחברה לעמוד בו בהצלחה.
הכותבת היא מיה יניב - יו"ר ועד עובדי סלקום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
