בני בכורי יהונתן!
עשור שנים מאז שיחת הטלפון האחרונה בה ציווית "תהיו חזקים ובריאים". שיחת הטלפון הבאה, כבר היתה עם בשורת האיוב כי לא אשוב לראותך. העולם השתנה. הוטלתי בן רגע לעולם אחר, חוסר עצום, אובדן גדול, שלא יתמלא שוב כל ימי חלדי עלי אדמות. בתחילה סירבתי להאמין ולא יכולתי להשלים עם הגזירה הנוראה, הרי עוד רגע אתעורר מהסיוט, אך חלפו הימים והחודשים, ואת מקום הציפייה תפסו הצער והכאב – הלב נצבט, הגרון נשנק, דמעה רודפת דמעה, ממאן להתנחם, כי לא אראה עוד את פניך המדהימות, הניבטות אליי מכל תמונה שנאספת לאלבום, לא אשמע את קולך ואת צחוקך המתגלגל. הזמן החולף, לא מרפא ואינו מקהה את הכאב, הגעגועים רק מתגברים והופכים כל יום וכל שעה לנצח.
אט אט, אני מבין ומפנים כי שליחותך כפי שאמרת עדיין לא הסתיימה. הנך בעיצומה של שליחות גדולה, בשליחותו של עם ישראל. "ועל המדינות בו ייאמר..........", הנך עומד לפני כסא הכבוד כסניגורם של ישראל, אל מול האתגרים שעמדו ועומדים בפני העם והמדינה בשנים אילו.
חסד עשה עמנו הבורא עם כלי הזיכרון. אין בו כדי לנחם, אך יש בו כדי להתחבר אליך יהונתן. יום יום, שעה שעה, אינך מש מזיכרוני. התמונות מתעתעות. צוחק, כועס, רציני, מטייל, מכין קפה וכך עד אין סוף. דמותך המחויכת ניבטת מהתמונה שעל הקיר, ובזיק המחשבה אתה מתחבר לכל דבר שאני עוסק בו ברגע. והזיכרונות?, נודדים לעולם המחשבות והאשליות. עד שאני מתעורר אל מציאות אכזרית והגלגל מתחיל שוב.
הזיכרון החי מנציח ביותר. הכרתיך דרך מעשיך וחבריך. רוחך החיה נושבת בכל מקום בו "פגעו" חיצך. עם "חץ" אהבת המולדת כבשת מקום של כבוד באהבת ארץ ישראל. "חץ" אהבת ירושלים הפכה אותך לאחד מבניה. "חץ" התורה והאמונה, מזכה רבים ב"פק"ל הכיסים". עם "חץ" דיבוק חברים הכרתי את אהבת האדם שבך, ו"חץ" המקצועיות מדרבנת להתעמק ולהתמקצע. קשתך, לא "נשוגה" אחור.
ה"חיצים" קיבלו ביטוי מוחשי באמצעים ובמקומות המבטאים ומקרינים את רוחך החיה. בגני הילדים ובבתי ספר מכירים את ספור חייך ואת גבורותיך. תכונותיך מהווים דוגמה אישית בצבא ובוגרים לומדים אותך. אתה סימנת מטרות והלכת לאורן, היום אורך משמש למטרות.
גם בחלוף עשור עדיין מתקשה להסתגל למושג אב-שכול. בצומת שעמדתי בחרתי בחיים. גם אם ההתמודדות היא יום-יומית, החלטתי לקדש את החיים. לא לעצב, לא לדיכאון ולא לאבלות, לזכור את הטוב בחייך ובדמותך המיוחדת, לזכור את הרוח ואת הנשמה ולזכור את הערכים שהפגנת בחייך. סיפורך המופלא מהווה נר ואור. אורך זוהר ומבליח בתוך החשיכה אליה הוטלתי ונותנת בי כוח ורצון להמשיך ללא ליאות.
מאיש מופלא, שחי תקופה קצרה ומשמעותית. לקחתי "צידה לדרך" ולמדתי לומר על ימים יפים "להגיד בבוקר חסדך..." ועל ימים חורפיים "ואמונתך בלילות...."
יהא זכרך יהונתן ברוך!!!
אבא.
הכותב הוא אבא של יהונתן יעקב שנפל במלחמת לבנון השנייה
