מדיניות טראמפ - עקבית או תזזיתית?

המציאות האסטרטגית שטראמפ פועל בתוכה היא ודאי כאוטית כשלעצמה, וגם מהלכיו באירופה ובמזרח התיכון נדמים לרבים תזזיתיים. אבל למעשה, מהלכיו נובעים מהיגיון שאינו מעוגן בסדר המדיני הישן, שקרס מזמן. מייחסים להם תזזיתיות רק מפני שמנסים להבין אותם במושגי הסדר שקרס, והטעות הזאת מפריעה להבין את העקביות במדיניותו.

במצב של אי-סדר אנשים נוטים דווקא להיאחז במוכר, במה שקדם לכאוס, ובאופן אבסורדי, אך מובן רגשית, לפרש באמצעותו את החדש, את חסר התקדים - לפענח באמצעות "כללים" ישנים מצב שכלליו עוד לא הובהרו. ברוח כזאת, פרשנים לא מעטים מבארים באמצעות מושגים מיושנים את תמרוניו של ממשל טראמפ באירופה ובמזה"ת ומחמיצים את הגיונם.

טראמפ חותר לבצר אינטרסים כלכליים באוקראינה, שימנעו מתקפה רוסית. גם אם אוקראינה תאולץ להסכים, לא בטוח שרוסיה תשלים עם תיקו, שהוא הפסד למעשה

דוגמה אחת מצויה בטענה המועלית נגד טראמפ, שהתנערותו מאירופה חושפת אותה לאיום רוסי. זה טיעון לא מעודכן שמוצאו באיום הקומוניזם הרוסי על אירופה המערבית. נניח בצד את הצדק שברצונו של טראמפ לבטל את הנצלנות של האירופים, שמתחת לסינרה הצבאי (והכלכלי) של ארה"ב; וברצונו לסכל את שאיפות אוקראינה לגרור את ארה"ב למלחמה ישירה נגד רוסיה; ואז, אם נתבונן במה שמכונה "האיום הרוסי", נראה שרוסיה כשלה באופן מחפיר באוקראינה. צבאה נחשף בעליבותו.

יותר משלוש שנים היא שילחה למוות מאות אלפי חיילים, איבדה למעשה את הצי שלה בים השחור, שכירי החרב שלה (עוד גילוי של חולשה) כמעט חוללו הפיכה צבאית, והיא "הצליחה" לכבוש רק חלק מהמחוזות דוברי הרוסית בדרום-מזרח אוקראינה ולאבד חלק ממחוז קורסק ברוסיה.

רוסיה לא הצליחה לגבור על מדינה קטנה ממנה, שנתפסה כהרבה יותר חלשה ממנה. לפיכך הוכח שהאיום הצבאי הרוסי על אירופה פחוּת דרמטי ממה שחשבו לפני המלחמה. אמנם נחשפה הזדוניות של הרודנות הרוסית, אבל בתוך כך גם נחשפו, באור בהיר, חולשתה ובטנה הרכה בערבות שממערב למוסקבה.

אותו קושי של היאחזות בהסברים מיושנים מאפיין את הניסיון להבין את המדיניות האמריקנית באירופה ובמזה"ת כנובעת מרצון להתנתק משני האזורים לצורך התמקדות במאבק מול סין. אבל אם אכן המאבק בין ארה"ב לסין מתגבר, הרי דווקא אירופה, ובייחוד הדרכים אליה, נעשות חשובות יותר.

על הרקע הזה אפשר לראות שיש עקביות גם בניסיונות טראמפ לסיים את המלחמה באוקראינה במעין תיקו, וגם ברצונו להכניע את איראן ואת הפרוקסי שלה בעזה. הוא מציע לרוסיה לסייע לארה"ב במזה"ת, להתרחק מסין ולטשטש את כישלונה באוקראינה באמצעות הקפאת המצב הקיים, שהרי אין לה סיכוי לנצח. והוא חותר לבצר אינטרסים כלכליים אמריקניים באוקראינה, שימנעו מראש מתקפה רוסית.

גם אם אוקראינה תאולץ להסכים, לא בטוח שרוסיה תשלים עם תיקו, שהוא הפסד למעשה במלחמה. במקרה כזה ארה"ב תוכל להניח לשתיים להילחם ולאירופה להתעצם צבאית וליטול על עצמה את עיקר הנטל של התמיכה באוקראינה, מפני שאין איום רוסי מעשי על הדמוקרטיוֹת האירופיות.

הזירות באוקראינה ובמזה"ת קשורות, כאמור, וכמו שנרמז - בעובדה שהמו"מ ארה"ב-רוסיה מתנהל בסעודיה. אך מדיניות ארה"ב שונה בשני האזורים. חשוב לה למנוע התגרענות איראנית ולמנוע שליטה סינית או סינית-איראנית על ציר הסחר בין המזרח הרחוק לבין אירופה דרך המזה"ת.

המפרציות, סעודיה, ירדן וישראל, לרבות עזה, הן חלקים בציר הזה. ישראל חשובה, הודות לעוצמותיה ולמיקומה. לכן האינטרס האמריקני, כהבנת טראמפ, מחייב ניצחון של ישראל במלחמה, כלומר עקירת חמאס, הגירת עזתים וחיסול הגרעין האיראני.

אוקראינה, לעומת זאת, היא מדינת חיץ שהאמריקנים חותרים לייצבה בתיקו ובהסכם לכריית מינרלים. מלחמתה של אוקראינה עומדת בדרכה של ארה"ב. מלחמתה של ישראל משרתת אינטרסים חיוניים שלה.