נוער בסיכון: הזדמנות ללא אפליה

עם יד על הלב - כמה מאיתנו לא חשו מופתעים למראה נערה מעיירת פיתוח או ממוצא ערבי שנמצאת בתוכנית מצוינות? כמה פעמים עוברות בראשנו מחשבות גזעניות אף על פי שאנו מאמינים שאנו אנשים פתוחים? עד כמה אנחנו מונעים מסטיגמות?

על פי דו"ח עמותת עלם, 75 אחוזים מבני הנוער המקבלים סיוע, מכלל התרבויות והעדות בחברה הישראלית, דיווחו כי סבלו מגילויי אפליה וגזענות בשל מוצאם או מראם החיצוני (וכדוגמה, מתוך הפילוח - 98% מבני הנוער יוצאי אתיופיה דיווחו כי הרגישו מופלים לרעה). מדובר בכ־15 אלף בני נוער בסיכון, שגם כך נמצאים בשוליים החברתיים. בני הנוער אומרים לנו שברגע שאתה נער/ה ממוצא אתיופי, רוסי או ערבי - נקודת ההתחלה שלך בחיים נמוכה יותר משל בני נוער אחרים. פעמים רבות הם יקבלו קודם כל את ה"לא", ועל כתפיהם חובת ההוכחה שהם בעלי ערך ושהזהות התרבותית שלהם היא רק חלק ממה שהם. עליהם להוכיח שהזהות התרבותית היא לא חזות הכל המובילה ביחס שהם מקבלים מהחברה. ומי זאת החברה בעצם? אלו השכנים שישלחו מבט שיפוטי, המוכרת בחנות ששואלת "את בטוחה שיש לך כסף לקנות פה?" המעסיק שלא ייקח אותם לעבודה כי המראה שלהם "לא מוכר". וזה מופיע בכל מקום, באוטובוס, בבית הספר, במרחב הקהילתי ועוד. המפגש הוא יומיומי ותמידי, העוצמות משתנות והמינונים יהיו שונים, אך הגזענות החברתית שמתקיימת היא תופעה שכל נער ונערה יכולים להיות בטוחים שיפגשו ברגע שיצאו מביתם.

ומה קורה כשהם חוזרים הביתה? כמו כל נער ונערה הם יתחברו לטלוויזיה או למחשב, ומה יפגשו שם? בהיעדר פנים וצורך להישיר אליהם מבט - התגובות וההערות הגזעניות יפגשו אותם בעוצמות גדולות יותר. נער ערבי ייחשב ל"מחבל", נערה אתיופית תישלח "חזרה לאפריקה", ונערה רוסיה תיחשב ל"מופקרת". זו המציאות שעליה מדווחים אותם בני נוער.

עד כמה בני הנוער הללו מושפעים מכל מה שהם סופגים? כמה הם יכולים לשמוע הערות ולחוות התנהלות גזענית ומפלה לפני שהם יהיו משוכנעים שהם אכן פחות שווים? כמה מכל אלו יספגו לפני שהערך העצמי שלהם יירד והם יפנימו, יאמצו ויאמינו שזה באמת מה שהם? שהם נחותים מאזרחים אחרים בחברה הישראלית?

בואו ניתן להם הזדמנות הוגנת. בואו ננסה לבדוק את עצמנו, רגע אחרי שהסטיגמות קופצות בראשנו ורגע לפני שאנחנו נותנים להן דרור. בואו ננסה להתקרב ללא מוכר ולשונה ולתת הזדמנות להיכרות אמיתית, שתיתן לנו רווח נקי כחברה פלורליסטית ותקבל סוף סוף לחיקה את אלו שכבר מזמן הם חלק מאיתנו.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת עלם לנוער בסיכוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו