מכבי חיפה מציגה: האש שיצאה משליטה

כמה סימבולי שדווקא בערב ל"ג בעומר, מערכת היחסים בין אוהדי מכבי חיפה למועדון הכדורגל נשרפו באופן שבו עדיין קשה להעריך את הנזק. 

העשן עוד באוויר, ניתוחים ופרשנויות נכתבים ונאמרים ללא הרף, אבל צריכים להיות כנים, הכתובת הייתה על הקיר. ארבע שנים ללא תואר, כישלון אחר כישלון ואימפריה אחת שחזרה יותר מדי צעדים לאחור - נבלעו בצורה סבירה בקרב הקהל הירוק, ויעידו על כך המספרים ביציעים. 

אז נכון שאצטדיון "סמי עופר" מעצים את החוויה ונותן תחושה שאירופה זה כאן. אבל גם למשחקי החוץ הגיעו אלפים מקריית שמונה ועד באר שבע. ואנחנו מדברים על קבוצה של מקום רביעי, ששכחה מתי בפעם האחרונה הייתה בפער חד ספרתי בכמות הנקודות ממובילת הטבלה. 

והנה, חמש שנים בדיוק חלפו מאז התואר האחרון שחגגו בכרמל, וכנגד כל הסיכויים הגביע נוסע לאזור חיוג צפון. מכבי חיפה כאנדרדוג מוחלט מנצחת 0:1 את האלופה היוצאת מקריית שלום. אופוריה בטדי. אלא שהשמפניות לא הספיקו להיספג בגוף, והתלחששויות  מחוץ לאצטדיון בערו כמו דליקה בשדה קוצים: "יוסי בניון בדרך למכבי ת"א". אתרי האינטרנט, שבוודאי היו על סף קריסה, אישרו את השמועות. אותה שמחה מההנפה התפוגגה כמו הקונפטי שנידף ברוח, ובין מגוון תחושות האוהדים על דבר אחד כולם הסכימו: זה לא הזמן ולא המקום. ספק גדול אם היו מרגישים כך אם היה מדובר על מעבר לקבוצה אחרת כמו הפועל באר שבע או בית"ר ירושלים.

השעות מהזכייה חלפו במהרה ואינספור כותרות שטפו את כלי התקשורת. רוני לוי סיפר על כך שהתמודד עם בעיות חברתיות ומקצועיות בחדר ההלבשה. חן עזרא הוסיף שהוא לא ידע במהלך השנה על מי ניתן לסמוך, כי תוך שעה שיחות פנימיות היו מודלפות מחוץ למועדון. בשורה התחתונה, כאוס שמסביר כמה דברים על היכולת במגרש בעקבות האירועים מאחורי הקלעים. לצד שלל האמירות הללו פורסם כי עזרא, מנקודות האור בפלייאוף העליון, ככל הנראה בדרך להפועל תל אביב. ומי שעשוי להשלים מולו דרבי פרטי אבל במדים הצהובים הוא לא אחר מטאלב טוואטחה. עם הקרשים שהצטברו זה אחר זה, היה ברור כי את המדורה הזאת אי אפשר שלא להדליק.

השמש שקעה, שלושה כוכבים הפציעו, ולמעלה מ-10,000 אוהדים הגיעו אל מחוץ לאצטדיון "סמי עופר" לחגוג את הזכייה. מהר מאוד התברר כי התמונות ההיסטוריות שנראו בבירת הנגב רחוקות שנות אור מהאווירה שנוצרה בחיפה, והדבר היחיד שנותר היה משה פרץ החביב. הרגע המרכזי של הערב הגיע עם עליית השחקנים אל הבמה וכולם חיכו להכרזה על מספר 15, הכרזה שלא הגיעה. קריאות בסגנון "יוסי מפחד" נתנו את האות לבלאגן, והושלמו עם הפרעות תכופות לנאומו של יענקל'ה שחר עד שגם לנשיא נמאס והוא ירד מהבמה. במהרה, כל נציגי המועדון עזבו את המתחם והשאירו את שרית חדד להתמודד עם המצב.

ועכשיו חייבת להישאל השאלה - מי אשם? התשובה לכך פשוטה: זה לא מעניין. מכבי חיפה ניצבת בפני נקודה שברירית עם מה שנראה כמאבק של הקהל נגד המועדון. כרגע חשוב להזכיר לשני הצדדים כי במלחמה כולם מפסידים. אותו גרעין שרוצה לראות את יעקב שחר הולך הביתה, חי באשליות על ספונסר חדש שישקיע מיליונים בשביל להתמודד מול מיץ' גולדהאר. רק שיהיה ברור, לכל אחד יש מחליף, אבל קשה למצוא אותו. שישאלו את אנשי מכבי תל אביב. 

מנגד, לגיטימי ואפילו ראוי שאוהדים ימחו כנגד מהלכים שאינם מקובלים. אבל יש דרך והיא לא לירוק לבאר שממנה שתיתם ורוויתם תקופה ארוכה. 

ועוד מילה אחת על יוסי בניון, השחקן הישראלי הגדול ביותר שזכיתי לראות. אין לי את הזכות להגיד לסופר סטארים בקנה מידה מקומי מתי לפרוש, אבל דבר אחד ברור לי: הייתה לו ההזדמנות להיות חקוק בספרי ההיסטוריה בתור השחקן האהוב והחשוב ביותר במכבי חיפה בכל הזמנים. זה כבר לא יקרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו