ארה"ב נאלצה בשבוע האחרון להתמודד עם רצף של פיגועים, ותשומת הלב התקשורתית והציבורית הוקדשה באופן טבעי בעיקר לאירועים בעיר ניו יורק ובמדינת ניו ג'רזי - פיגועים שהחלו להזכיר לאמריקנים נשכחות. פתאום, הטרור הפך למוכר יותר ודומה בצורתו ל"ימי הזוהר" של המלחמה הגלובלית בטרור, כשדיבורים על תאי טרור וקשרים בינלאומיים חזרו למרכז השיח. דונלד טראמפ, כיאה למועמד רפובליקני לנשיאות, השמיע הצהרות נחרצות על הצורך "לנצח את הטרור", והילארי קלינטון ניסתה לא להישמע תבוסתנית בתגובה להצהרותיו. האויב הפך ברור, שיטות הפעולה הפכו ברורות, וגם המסקנה חד־משמעית - חייבים לנצח.
אבל אירוע הטרור המשמעותי באמת לא התרחש, לטעמי, בניו יורק, אלא בעיירה הקטנה סיינט קלאוד, במדינת מינסוטה, שם דקר צעיר ממוצא סומלי שמונה אנשים בקניון המקומי כשהוא צועק "אללה הוא אכבר". שעות לאחר האירוע דאעש קיבל אחריות על הפעולה וכינה את הצעיר "אחד מחיילי הארגון". האירוע הזה לא זכה לתשומת לב גדולה בישראל, וגם בארה"ב הוא קיבל כיסוי פחות נרחב מן האירועים הדרמטיים בחוף המזרחי. ובכל זאת, האירוע במינסוטה משקף איום גדול בהרבה על ארה"ב ממה שהתרחש בניו יורק.
ארה"ב של החופים, גם במערב וגם במזרח, היא אמריקה פתוחה וסואנת, מלאה במהגרים מכל העולם. בחופים יש יקום שלם, ואיתו גם קיצוניוּת מסוגים שונים - מקומונות של שלום ואהבה ועד לטרוריסטים עצבניים שרק מחכים להזדמנות. הלב האמריקני, המערב התיכון, הוא מקום אחר. שם מתגאים האמריקנים ביציבות ובהמשכיות, במחויבות קהילתית ובנאמנות לערכים האמריקניים "האמיתיים". מה שמתרחש במינסוטה, בניגוד לניו יורק שבחוף המזרחי, נתפס כמשקף זרמי עומק של הוויה אמריקנית.
כדאי להבדיל בין שני סוגי איומים המתרגשים על אמריקה: האחד הוא איום ביטחוני. אפשר לתאר אותו בפשטות כאיום הנשקף מאנשים רעים שרוצים לעשות דברים רעים. איום טרור כזה קיים בארה"ב כבר לפחות 30 שנה, ואולי אף יותר. מערכת החוק האמריקנית מודעת אליו ונוקטת מאמצים כבירים כדי לסכל אותו. אלו רעים כמו שרעים אמורים להיות - מגיעים מחו"ל, מאורגנים בתאים, בעלי שרשרת פיקוד ותקשורת מוצפנת שלה אפשר לצותת. הם גם רוצים להרוג כמה שיותר אמריקנים "רגילים" ולפגוע באתרים ציבוריים. אל־קאעידה היה התגלמות האיום הזה.
• • •
האיום השני הוא איום קיומי על דרך החיים ועל המסורת האמריקנית. אחרי 11 בספטמבר הנשיא בוש פנה אל האמריקנים והפציר בהם לצאת אל החנויות ולהמשיך בקניות לקראת עונת החגים המתקרבת. צריכה היא אחת המסורות האמריקניות המקודשות ביותר, והיא היתה אמורה להראות לטרוריסטים שאמריקה תנצח אותם. דאעש חותר בעקביות לערער בדיוק את תחושת הביטחון הזאת, את אבני היסוד של הדנ"א האמריקני. אם האזרחים הטובים של סיינט קלאוד מרגישים שאינם בטוחים בקניון המקומי, דאעש כבר השיג את מטרתו בלי מטענים, בלי תאים ובלי פיצוצים.
הרעש והצלצולים בניו יורק מסתירים את העובדה שדאעש, כרעיון, כבר חי ובועט באוויר ובמים של ארה"ב. אי אפשר לעצור אותו כפי שעצרו את אל־קאעידה (אם בכלל עצרו), במתקפות מל"טים ובפעולות עומק. החיילים של דאעש הם לעיתים תכופות חיילים בדיעבד, כאלו שקודם ביצעו ואחר כך הוכרו כמשתייכים לארגון. אותם חיילים הם חלק בלתי נפרד מארה"ב, ממש כפי שהם חלק בלתי נפרד מצרפת, גרמניה ובלגיה. לכן, לא יהיה אפשר לבודד אותם או להקיא אותם. אם הנשיא הנבחר לא ישכיל לנהל שיחה אמיתית ועמוקה עם אזרחיו המוסלמים, צפויה לו ככל הנראה כהונה מלאה באירועים דמויי מינסוטה.
הכותב הוא מומחה לטרור עולמי ואיסלאם המרצה בחוג לאיסלאם ומזרח תיכון במרכז האקדמי שלם