מחלוקת חריפה נתגלעה בין שרת המשפטים לנשיאת בית המשפט העליון בעניין שינוי כוח ההצבעה של חברי הוועדה לבחירת שופטים. הראשונה תומכת בהצעה לשינוי החוק כך ששופטי בית המשפט העליון ייבחרו ברוב קולות של חברי ועדת הבחירה (חמישה מקרב תשעה חברי הוועדה). השנייה מתנגדת לשנוי המציאות החוקית שמכוחה יש צורך ברוב "מיוחס" של שבעה מקרב תשעה חברי הוועדה.
בשבוע שעבר פורסם ששרת המשפטים "מאיימת" בזירוז הליכי החקיקה ואילו הנשיאה "מאיימת" בהפסקת השיח בינה לבין השרה לגיבוש הסכמה בהקשר לארבעת המינויים הקרובים לערכאת השפיטה העליונה. מיד נזעקו מכל העברים פוליטיקאים ופרשנים, מושכים בעט ואוחזי מיקרופון, רובם ככולם בעלי זהות פוליטית מוגדרת, ונשאו קריאות חמס ושבר על "הרס" הדמוקרטיה מזה ועל נטילת סמכות לא לה של שופטת.
הקולות הרמים הללו מערפלים ומסתירים את העובדה שהמחלוקת אינה משקפת עניין ערכי או תפיסה מושגית כלשהם. מצד אחד רצוי שבחירת שופטת או שופט לבית המשפט העליון שהיא מהלך בעל משמעות מרובה וארוכת טווח, תישען על תמיכה של ציבור רחב המיוצג בוועדה. רוב מיוחס עשוי לשקף תמיכה כזאת. מצד שני, קיומה של דרישת רוב מיוחס מקנה למיעוט, במיוחד למיעוט המתייצב בוועדה כאיש אחד, אפשרות לחסום את הבחירה ובדרך של יצירת כאוס לכוף בחירה מטעם אותו מיעוט שאינה נתמכת על ידי ציבור רחב.
מאז ומקדם עשו כל חברי הוועדה וכל אחד מן הגורמים המרכיבים אותה כל שלאיל ידם כדי שהבחירה תיפול על מועמד או מועמדת מטעמם. להם פתרונים מה היו המניעים לתמוך במועמדות זו או אחרת. על כן הרצון של השרה מזה ושל הנשיאה מזה, לשנות או לשמר את מאזן הכוחות אינו אלא ביטוי לשאיפה הטבעית והבסיסית של "שימור הכוח". סוגיה ערכית אין כאן.
פלורליזם של השקפות עולם, רקע תרבותי מגוון ושונות בהוויה חברתית הם מצב נשאף בהקשר להרכבו של בית המשפט העליון. מן הראוי לאמץ את הדרך היעילה ביותר להשגת מצב כזה; גם אם הדרך העדיפה טעונה מהלך חקיקתי שיש לו רוב בכנסת.
פרופ' עודד מודריק סגן נשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בורר ומגשר מטעם הפדרציה הישראלית לבוררות, חוקר ומלמד באוניברסיטת אריאל בשומרון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו