כוחו של בית המשפט העליון בימיה הראשונים של המדינה נבע בעיקר מכך שהיתה תחושה שהוא מחיל חוק שווה על כל האזרחים.
את המעמד הזה בעיני האזרחים חיזק בשנת 1976 היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, כאשר קבע לגבי חקירה פלילית כנגד אשר ידלין, כשהיה מועמד בטוח למשרת נגיד בנק ישראל, כי "דין ידלין כדין בוזגלו". בכך הוא אילץ את שלטון מפא"י לבצע את חקירתו של ידלין במתקן משטרתי, ולא במשרדו. תוצאת החקירה היתה העמדה לדין פלילי, הרשעה ועונש של חמש שנות מאסר. זה המקור ל"מבחן בוזגלו", שקיבל במהלך השנים גם משמעות של מבחן השוואת הישגיהן של שתי קבוצות שונות בחברה, מתוך הנחת יסוד שהפסיקה בעניינן חייבת לעמוד באותן אמות מידה.
אתמול בבוקר יצר בית המשפט העליון מראית עין, לכאורה, של חוסר שוויון בפסיקה בשני עניינים דומים מאוד. מחד גיסא דחה בית המשפט העליון את בקשת המדינה שהוגשה בסוף חודש אוקטובר השנה לדחיית ביצוע פסק דין לפינוי עמונה. הדחייה נבעה מהנימוק שזהו פסק דין חלוט. לא שינתה לבית המשפט העובדה, שאותה אסור למדינה להצהיר בריש גלי, שהמדינה מבקשת לעבור את תקופת המעבר בין הממשלים בארה"ב ללא זעזועים בנושא המחלוקת הכי רגישה עם הממשל היוצא. לא שינתה גם הטענה של המתיישבים כי מי שטען לבעלות על הקרקע שבגינה הוחלט על פינוים, לא הצליח להוכיח את הבעלות. בית המשפט העליון דבק בעקרון "עליונות המשפט" ונהג על פי העיקרון "ייקוב הדין את ההר".
אותו בית משפט נהג גם באותה דרך בעניין העתירה שהוגשה לו על ידי ובשם תושביה הבדואים של עין אל־חיראן שבנגב בפסק דין ממאי 2015. אותו בית משפט גם דחה עתירה לדיון חוזר בחודש יונואר 2016.
אבל אתמול בבוקר, כשהדחפורים היו בדרך לביצוע פסק הדין החלוט, פורסם פסק דין של השופט דנינו מבית משפט השלום בבאר שבע בתביעה לעיכוב הליכי פינוי הבדואים שתפסו את האדמות שלא כחוק, שבו הוא דוחה את התביעה בעיקר מכיוון שהעניין עבר בשלוש ערכאות וכל אחת מהן דחתה את בקשות העותרים למנוע את פינוים.
הוא קובע כי פסק הדין של בית המשפט העליון הוא פסק דין חלוט ומסכם במילים הבאות: "ויודגש - הגם שניתן לחוש אהדה לחלק מהטענות הכלולות בבקשה, אין אנו רשאים לראות בכך עילה לעיכוב ביצוע פסקי דין חלוטים, כמאמר בית המשפט העליון: 'אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים שנבנו שלא כחוק או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה'".
ואז, הוקוס פוקוס. בית המשפט העליון הודיע שפסק הדין הקודם שלו מחודש מאי 2015 וסירובו מינואר 2016 לדון מחדש בעתירה אינם כל כך חלוטים כפי שחשבנו וכפי שחשב השופט דנינו. ההחלטה של בית המשפט העליון יצאה כשכל מי שהיה אמור לבצע את פסק הדין כבר היה בשטח.
• • •
אם בית המשפט העליון מבקש לשמור על מעמדו, עליו לשים לב לא רק לדקדוקי החוק אלא גם למראית העין, אחרת יאבד את התמיכה והלגיטימיות בעיני העם שהוא הריבון. אין לי עצה לבית המשפט כיצד לתקן את הבעיה שיצר אתמול בבוקר, אבל הוא חייב לעשות משהו, פשוט כי למרות העובדה ששני המקרים שונים בפרטים כאלה ואחרים, הם דומים מאוד במרכיבים מהותיים שלהם: גם המתיישבים בעמונה וגם הבדואים הופנו אל הקרקע על ידי המדינה.
במקרה של הבדואים, שבינתיים אינם מפונים, הם פשוט זזו "קצת" הצידה לאדמה שלא הוקצתה להם, בעוד המתיישבים בעמונה לא פלשו למקום אחר מזה שהוקצה להם.
