נוחי דנקנר, לשעבר בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי ואיש מרכזי בעולם העסקים, נידון אתמול בבית המשפט המחוזי בתל אביב לשנתיים מאסר בפועל. השופט, חאלד כבוב, הפתיע בעונש קל מהצפוי, לטעמי, אף על פי שרף הענישה לעבירות הרצת ניירות ערך נע בין שלוש לחמש שנים.
דנקנר הוא בן למשפחה אמידה, שהחזיקה בעבר בבעלות בחברת "דנקנר השקעות" ובנתח מהשליטה בבנק הפועלים. הוא נחשב בעולם העסקים בישראל לאדם עם קסם מיוחד. בבית הספר התיכון למד דנקנר בגימנסיה הרצליה בתל אביב, בצבא שירת בחיל האוויר וכשהשתחרר פנה לעסקים וללימודים. במחצית השנייה של שנות ה־70 השלים דנקנר לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודיו, החל להתמחות בעריכת דין במשרד של יגאל ארנון. בהמשך, באמצע שנות ה־90, הצליחה המשפחה להביא להפשרת קרקעות המלח בעתלית למגורים ושווי הקרקע הפך לשעבוד לצורך רכישת חלקה (כ־10 אחוזים) בשליטה בבנק הפועלים במשותף עם משפחת אריסון. הכניסה לשליטה בבנק הפועלים היתה כניסה לעולם העסקים של הגדולים ובן דודו של נוחי, דני דנקנר, הפך לדירקטור בבנק הפועלים ובהמשך גם ליו"ר - דבר שסייע למשפחה בעסקיה. ואז, ב־2013, הגיעה "הנפקת החברים" שבמסגרתה נזקקה קבוצת אי.די.בי לגיוס הון כדי להציג מאזן כספי סביר בפני בעלי המניות מהציבור. על רקע גיוס ההון התברר שדנקנר פעל לשמור (לווסת) את שער מניית אי.די.בי בבורסה.
לאחר שנוחי דנקנר רכש את השליטה באי.די.בי ב־2003, החלה הצלחתו בעסקים הגדולים, שנמשכה עד המשבר הכלכלי העולמי ב־2008. הוא הצליח לעשות רווחים מהירים מהנפקות והפך לאיש העסקים הבולט במשק וזכה לכינוי המוכר בציבור - "הטייקון". החברה שסבבה אותו הורכבה מראשי הבנקים והצמרת הכלכלית והיא פירגנה לו כל עוד אי.די.בי שיגשגה. להיות חבר של נוחי נחשב באותן שנים לייחוס, ורבים ביקשו את חוות דעתו בעסקים. כך נוצר מצב שבו דנקנר הפך מודל לחיקוי בעסקים.
המודל שקרס מאז צריך להוות דוגמה ותמרור אזהרה לאיך לא לנהל קבוצה עסקית גדולה, בגלל רצף הטעויות שביצע דנקנר, אשר חלקן נבעו מריכוזיות ומאמונה ביכולתו לשלוט במצבו. ביטחונו העצמי של דנקנר גרם לו להשתתף בהשקעת עתק כושלת בקרקע בלאס וגאס. הימור נוסף שנכשל היה רכישת מניות בבנק קרדיט סוויס השוויצרי ואי מימושן בזמן. דנקנר הגזים לאורך כל הדרך בלקיחת אשראי מבנקים מתוך אמונה שהאשראי ימוחזר עקב מעמדו כטייקון בקרב הבנקים. בהקשר זה חשוב לציין שהמערכת הבנקאית, החל משנת 2008, לא העמידה בפניו הגבלות והעניקה לו מימון כמעט ללא מגבלות. הלחץ של הבנקים הגיע לדנקנר בהפתעה והוא לא הספיק להיערך נכון לפירעון האשראים. הדבר לימד על טעות בחשיבה הניהולית של דנקנר, דבר שתרם להתמוטטות קבוצת אי.די.בי.
פעילות הרצת מניות היא, כידוע, עבירה פלילית על חוק ניירות ערך ולכן הורשע. הרשעת דנקנר צריכה להיות רמזור אדום לבכירי המשק להימנע מחטאים שכאלה, ובייחוד מחטא היוהרה והמחשבה ש"אין מנהל טוב ממני".
הכותב הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו