מפלגת בל"ד הוקמה בשנת 1995 על ידי איחוד שלוש תנועות, שהבולטת בהן היא תנועת בני הכפר (שמאמינה בהקמת מדינה פלשתינית על כל ארץ ישראל וזכות השיבה). בל"ד התמודדה לבחירות הכנסת בפעם הראשונה בשנת 1996 ברשימה משותפת יחד עם חד"ש, וזכתה במנדט אחד אותו ייצגה הדמות הבולטת ואחד ממייסדיה - עזמי בשארה.
במצע של המפלגה נמצא שהמפלגה מגדירה את עצמה כמפלגה ערבית, לאומית, פלשתינית ודמוקרטית אשר פועלת למען הצדק החברתי והחיבור בין הזהות הלאומית הפלשתינית לבין יסודות הדמוקרטיה. זאת ועוד, נמצא שאחת האג'נדות של המפלגה היא המאבק ברעיון הציוני ובה פעילות למען זכות השיבה, ותמיכה בשחרור האסירים הפלשתינים.
על האג'נדות הללו קמה מפלגת בל"ד, ועם אותו מצע נבחרו חבריה לכנסת מאז התמודדותה ב-1996 בפעם הראשונה ועד הלום. חתירתה של מפלגת בל"ד תחת הדמוקרטיה בישראל מעולם לא היה סוד, והמנהיגים של המפלגה אף התבטאו והתגאו בעזמי בשארה והעבירות הביטחוניות שביצע במהלך מלחמת לבנון השנייה, כמו גם על השתתפותה של חנין זועבי במשט המרמרה והשתתפות באסל גטאס במשט אחר לעזה שיצא מאיטליה לאחר מכן. התבטאויות כל חבריה מעל דוכן הכנסת ובוועדות הפרלמנטריות השונות, מעידות גם הן על הלך הרוח במפלגה.
השאלה שנשאלת כאן, היא כיצד יכול להיות שחברי כנסת מכהנים מתנהגים בצורה כזו? האם הם באמת אבירי "זכויות אדם"? האם באמת מדובר באכפתיות ודאגה לפלשתינים? האם הם דואגים באמת לשוויון, או שכל מה שנראה לנו לעין זו הצגה אחת גדולה והמניע האמיתי של האנשים האלה הוא אינטרסים אישיים ושרידות פוליטית? עד כמה יש למפלגה תמיכה בציבור הערבי, והאם כל אנשיה תומכים בדעות של הנציגים שלה בכנסת?
בבחירות 2013 מפלגת בל"ד הצליחה לקבל שלושה מנדטים בזכות עסקת עודפי קולות עם חד"ש ולולא הסכם זה הם לא היו עוברים את אחוז החסימה. טרם הבחירות האחרונות ולפני איחוד הרשימה המשותפת, קיבלה מפלגת בל"ד בסקרים בין שני מנדטים לשניים וחצי, עדות לכך שהייתה המפלגה הפחות אהודה בקרב המצביעים בציבור הערבי באותה עת, ונוסיף לכך את התמודדות חנין זועבי לבחירות ראשות עיריית נצרת והפסידה בסיבוב הראשון. נתונים אלה מעידים כי מפלגת בל"ד היא הפחות פופולרית בחברה הערבית מבין המפלגות הערביות האחרות, כגון התנועה האסלאמית (הפלג הדרומי) וחד"ש.
בינואר 2016 נערכו בחירות הוועידה המרכזית השביעית במפלגה, אז גם ראינו שגטאס וזועבי נדחקו למספרים לא ראליים במפלגה. הרבה סברו שזה בגלל הקיצוניות שלהם וההתבטאויות המסיתות, אך אלה הן לא הסיבות האמתיות לדחיקתם, אלא בגלל שבתוך מפלגת בל"ד ישנם קרעים פנימיים ובעיקר שני זרמים: הראשון הוא בני הכפר לשעבר, בראשות עווד עבד אלפתאח, המתנגד להשתתפות המפלגה בבחירות לכנסת, ותומך נלהב למשטר אסד בסוריה. השני הוא זרם עזמי בשארה, בהובלת גטאס וזועבי, שקיבלו מכה קשה בבחירות הוועידה המרכזית.
המעשה של גטאס אינו רחוק מהמצע של המפלגה, אך לדאבוני נפקחות עיני החוק במדינתנו רק כשעוברים עליו, תחילה בשארה, עכשיו גטאס, ובין לבין הסתה והתרסה מעל לדוכן הכנסת תחת מעטפת הדמוקרטיה שהם נהנים ממנה, אך מסיתים נגד הישות שמקנה להם אותה. על ידי סיסמאות "פטריוטיות" מצליחים גטאס וזועבי לקנות מעט מתמיכת הציבור, וברגע שמנסים למצות את הדין עמם, הם יטענו ויתבכיינו שזו רדיפה פוליטית בשל "המאבק שלהם לשוויון ולמען הציבור הערבי", ולצערי יהיה מי שיאמין להם בחברה שלי, החברה הערבית שרק ניזוקה מהם.
