דיני אבלות הם אולי הדינים הכי חכמים וחזקים שלימדו אותנו חכמינו. הם עוזרים לנו לסמן את דרך הפרידה, צעד אחרי צעד: הלוויה, שבעה, שלושים, שנה. הורים, אחים, משפחה וחברים. לכולם יש את הדרך שלהם להיפרד, עבור כל קירבה יש את טווח האבלות שלה. על הורים מתאבלים שנה, כך לומדים הכרת הטוב ולומר תודה. על אחים, ילדים ובני זוג מתאבלים חודש: ההלכה היהודית מזכירה לנו שחייבים להמשיך לחיות, שאי אפשר להתבוסס בתוך המוות הזה במשך הרבה זמן. צריך לקום, לנער את האפר ולחזור לחיים.
אבל לא תמיד יש פרידה עם גוף שנטמן בעפר, ולא תמיד הקרובים ביותר יכולים להיפרד כמו שהיו רוצים. אתמול נקבר חגי בן ארי ז"ל, ההרוג האחרון של צוק איתן. כבר שנתיים שהוא נפרד מהחיים, אך החיים לא יכלו להיפרד ממנו. הפרידה הממושכת היא איטית וזוחלת. נוראותה מתבססת יום אחרי יום, עם כל יום הולדת שחולף והוא נמצא אבל איננו.
הפרידה הזוחלת הזו לא מאפשרת לסביבה שלו להיפרד ממנו, להתאבל על יפי בלוריתו וטוהר מידותיו, ולא לכאוב ולכעוס, וגם לא להמשיך הלאה. היא לא מאפשרת להספיד אותו ולספר את חייו, לא מאפשרת להנציח אותו ומרחיקה את הזיכרון שלו עומד, צוחק, פועל ועושה.
במשך שנתיים המתינה מוריה ליד מיטתו של חגי. בהתחלה עוד קיוותה, אחר כך הבינה, ואולי רק בראייה לאחור. אנחנו כל כך רגילים לקוות ולשאוף לחיים, שרגעי ההמתנה שאיננו יודעים מה יהיה בסופה, קורעים את הלב לגזרים. תשאלו כל אישה שלא מצאה את בן זוגה, או כל אישה שלא הצליחה להרות, על רגעי ההמתנה. "אם רק היו אומרים לי שבסוף יהיה לי בן זוג, שבסוף יהיה לי ילד - הייתי ממתינה בסבלנות, באהבה, בשמחה". אבל הלא נודע כואב ופוצע, ואת צריכה להיות חזקה מבחוץ בשעה שאת נשברת מבפנים, ולחזק את כולם בשעה שהדמעות מאיימות להשתלט.
"זה הזוי לעבור תהליך של אובדן בלי לאבד את האדם. להתגעגע לאדם שנמצא מולך כי זה לא האדם שאת מכירה", אמרה רבקי הישראלי, אשתו של יהודה יצחק, שמדינה שלמה התגייסה למענו, כחצי שנה לאחר שנפצע. הוא התעורר לאחר שנה, והיא עדיין מתמודדת בגבורה עם הלא נודע המערער והכואב.
יום אחרי קבורתו של חגי בן ארי, אנחנו צריכים להרים את המבט ולחבק את הממתינים והממתינות. אנחנו צריכים לראות את ייסורי הלב והנפש, להיות איתם בקושי ולתת להם להיות חלשים, לבכות ולהצטער. הם יוכלו להמשיך הלאה אחרי האבל, אנחנו צריכים לאפשר להם את ההזדמנות להתאבל.
כחודשיים לאחר פציעתו של חגי הוא מונה למפקד סיירת צנחנים כשהוא שוכב במיטת חוליו. בעוד ימים ספורים ימלאו לו 31 שנים, אבל הוא כבר יחגוג אותן בשמיים, ישגיח משם על אשתו וילדיו. ההמתנה הסתיימה. "כי זמן לא עוצר, הוא עף, נשרף, מסך עשן. היה לאילן, תפוס ירח, שוט על ענן. וזה הזמן שלך לזרוח ולדעת ולגעת בהכל, לטרוף את העולם אל תפחד ליפול, ילד שלי, הכל מחכה רק לך" (מוקי).
