סולידריות נגד הכפייה הדתית

"תתאבד", "אמן תיחנק איש טיפש", "חולה נפש", "אידיוט" ועוד מאות תגובות בגוון אלו הוטחו לעברי ולעבר משפחתי כאן בפייסבוק, בעקבות מחאה שהתחלתי. כן, ממש כך. אז איך מכנים עדר בבונים פונדמנטליסטים אחוזי אמוק בעלי אג'נדה אחת שיעשו כל שביכולתם להשתיק אותך? ימנים? בית"ריסטים? לה פאמילייה? לא. 

התשובה היא "ירוקים. "ניקח צעד אחורה. בעקבות החוק שהתחיל בראשון בינואר, מחויבים כל עם ישראל אשר בציון, לשלם על שקיות ניילון רגילות או להשתמש בשקיות בד. למה? בגדול בגלל הדת. הדת הירוקה. חוק השקיות נשען על מחקר שנעשה במיוחד עבור משרד להגנה על הסביבה ולמעשה חושף את יסודות העניין: "מדובר בנזק שנראותו ובולטותו ניכרים מאד... מדובר ב-0.8% בלבד מהפסולת הביתית בישראל, כך שערך הנזק הזה (הטמנת שקיות. א"ר) הוא נמוך. כמו כן גורמות השקיות נזק אקולוגי לבעלי חיים מסוימים, אך גם כאן מדובר בנזק יחסית שולי…המפגע הסביבתי נוצר בעיקרו מהשקיות המשמשות לאריזה לצורך יציאה לטיול ולנסיעות. מכאן שהמפגע העיקרי עלול להיגרם מכ-6% מהשקיות".

משמע, ש6% מתוך 0.8% מהשקיות הן הגורם המלכלך ובגללו מגיע החוק הזה. נתחיל בנזק לחי, כי זה הכי קרוב ללבי. אין דבר יותר קורע לב מלראות חיה פצועה, פגועה או מתה בגלל פסולת אנושית. זהו דבר שאסור שיקרה וישנם דרכים למנוע זאת. במאמר מוסגר, שמעתי את יעל כהן פארן אומרת שזה פוגע בפלנקטון בברזיל. זה כל כך זניח וקטן, שאפילו בזבוז הפיקסלים במסך שלכם מזהם יותר. נמשיך לשקיות שלא מתפרקות. קודם כל, הן כן מתפרקות, זה פשוט לוקח יותר זמן. אבל אם הן לא מתפרקות – אפשר להטמין אותן. הן לא מזהמות את האדמה. ומיליארדי שקיות בשנה לא לוקחות יותר מכמה עשרות מטרים מעוקבים.

השקיות הן תוצר לוואי של תעשיית הנפט, כך שבמקום לזהם ממש את הסביבה, השקיות מהוות שימוש נכון בפסולת! ונסיים כמובן עם הבעיה המרכזית – לכלוך הסביבה. ישנן מספר דרכים לתקן. למשל – שכל אחד יחנך בבית שלו לא ללכלך. או בשעת מחנך (יש עוד דבר כזה?) – לחנך לסביבה נקייה. בתנועות הנוער אפשר ללכת למסעות ניקיון. אין כמו חינוך חווייתי בשביל להשיג את המטרה. אז נשאלת השאלה, מדוע הירוקים החליטו להשית עלינו מס, שהקשר בינו ובין המציאות הוא זניח ביותר? התשובה היא - שטיפת מוח ואמונה יוקדת. תמונה אחת של צב לועס שקית היא מכמירת לב, אך מהנתונים נראה שזה לא קורה בצורה המונית. "שקיות שמתפרקות נלעסות על ידי דגים שנאכלים על ידינו" אמרה יעל כהן פארן בראיון בגלי ישראל (אז הן כן מתפרקות?). ובינתיים, פגעו לנו באיכות החיים. אנשים מחכים יותר בתור. נאלצים לרכוש עוד שקיות בד כי שכחו אותן בבית, אך נראה שיותר מכל – מנסים לחנך אותנו ולשטוף לנו את המוח, תוך אינוס הכיס שלנו. לכן אני מציע את הדבר הבא: כל אחד שישקיע שנקל בסוף הקנייה שלו ואת השקיות בהן לא השתמש – ישאיר לבא אחריו. כך נוכל להגביר סולידריות חברתית ולהגן על עצמינו בתור חברה מהכפייה הדתית הירוקה. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו