מתנגדי חוק ההסדרה, שהעלו הסתייגויות רבות בכנסת אתמול, צודקים לטעמי, זאת מכיוון שהחוק מנסה למצוא דרך מתפתלת ומתחכמת שנזקה רב מתועלתה, זאת במקום להשתמש בדרך המלך לפתרון בעיה אמיתית.
על פי החוקים העות'מאניים והירדניים, החלים ביו"ש על כל סוגי המקרקעין, לגבי סכסוך בין רוכש קרקע בתום לב (שגם בנה עליה בניין) לבין מי שטוען שהוא הבעלים האמיתי - נבדקים ראשית שווי הקרקע ושווי הבניין. אם שווי הבניין גבוה משווי הקרקע, אותם חוקים מאפשרים לרוכש לשלם לבעלים את שווייה כדי להסדיר את הסכסוך. זכות דומה קיימת בישראל לבונה בתום לב על מקרקעין בלתי מוסדרים. אפשר לדאוג שבעיות כאלה יוסדרו במסגרת זו, כל עוד לא הוחל החוק הישראלי ביו"ש.
בית הדין האירופי לזכויות אדם נדרש למצב דומה בקפריסין. אחרי שקיבל מבול של תביעות מטורקים ומיוונים שגורשו, נעל את דלתו מטיפול בתביעות דומות בקבעו שהמנגנון שהוקם בצפון קפריסין על ידי הכובש הטורקי לפיצוי בעלי הנכסים הדרומיים הוא נגיש ויעיל ולכן אין להזדקק לתביעותיהם המוגשות לבית הדין - למעט אם ישכנע התובע את בית הדין שלא קיבל תוצאה סבירה באותה מסגרת. יוצא שגם המשפט הבינלאומי תומך בכך.
אבל הכי נכון היה להשתמש בדרך המלך של החלת החוק הישראלי על יו"ש, או לפחות על חלקם. לפי החוק הבינלאומי, רק לעם היהודי, שנציגתו כיום היא מדינת ישראל, יש זכות לריבונות בכל שטחי יו"ש. ועדת אדמונד לוי קבעה זאת לגבי כל ההתיישבות ביו"ש ועמדה כזו תחיל על כל סכסוכי המקרקעין הללו את אותם פתרונות שמתקיימים במצבים דומים תחת החוק הישראלי.
במקום להשתמש בכל אחד מהפתרונות שמניתי, החליטה הקואליציה, כנגד דעתו של היועמ"ש, כנראה מתוך מניעים פופוליסטיים של חלקים מסוימים בתוכה, ללכת על חקיקת החוק. זה חוק רע מכל בחינה שהיא מכיוון שהוא מחמש את אויבי ישראל, הרוצים ברעתה ובסילוקה מיו"ש, בטיעון צודק שהחוק מפלה. הם יוכלו להפעיל באמצעותו מנגנונים משפטיים שיפגעו באזרחים, בחיילים, בפוליטיקאים, במתיישבים וביציבות הכלכלית של ישראל. תהליך כזה עלול להביא לאורך זמן ללחצים שבהם לא תוכל המדינה לעמוד. מאבקים כאלה צריך לנהל באסטרטגיה נכונה ואחר כך לגבות אותם בטקטיקה הנכונה, ולא מהבטן. לתשומת לב מצדדי החוק: האויב שמולו יש לנהל את המאבק אינו ראש הממשלה בזירת הבחירות הקרובות, אלא כל אויבי ישראל בזירת השמירה על קיום המדינה. אילו נהגו באחריות היו נותנים לראש הממשלה אפשרות לתאם מהלכים שיחזקו את ריבונותנו בעתיד ביו"ש עם ממשל אמריקני אוהד, מבלי לתקוע לאותו ממשל אצבע בעין. מנגד, היה נכון אם ראש הממשלה היה מפסיק בכלל את הדיבור על מדינה פלשתינית ביו"ש, כי אין דבר כזה "מדינה מינוס". או שיש מדינה עם ריבונות או שאין.
