היום מצוין בכל העולם היום הבינלאומי למיגור הגזענות. לפי קריאת האו"ם יש לכל אחד ואחת הזכות לא להיות קורבן לאפליה על בסיס גזע או שייכות אתנית, וגם אנחנו כיהודים מצווים לא להתייחס לאדם על סמך הרקע האתני שלו. הרי כבר למדנו מימי בראשית שחוה היתה "אם כל חי", משמע - כולנו חלק ממשפחת העמים. היהדות מזכירה לנו שכל אדם נברא בצלם אלוקים ובשל כך עלינו לכבד אותו.
מתאים לעסוק בנושא של שנאת זרים לקראת חג הפסח - החג שמסמל יותר מכל את הצורך המוסרי להתייחס בצורה מכובדת ורגישה אל הזרים לנו. מכוח היותנו עבדים במצרים, ומעצם היותנו חלשים בארץ לא לנו, ועל סמך החוויה והידיעה מה זה לעבור סבל מכיוון שאתה גם זר וגם חלש, יש לנו צו מוסרי שחוזר על עצמו פעמים רבות בתנ"ך. כאשר אנחנו נדרשים לסוגיות של רוב ומיעוט אין צורך להעמיק במוסר הומניסטי, אלא אפשר וחשוב שנבין מה אומרת המסורת שלנו. מוסר זה מושתת על הדרישה מאיתנו להתנהג אחרת לחלשים בחברה, ובכלל זה אל זרים, מיעוטים, מהגרים ופליטים.
לצערי קיימת זרות גם בינינו בחברה היהודית פנימה. הלוואי שיכולתי לקבוע שאין תופעות של גזענות בתוכנו. אין זה המקום להבליט קבוצה זו או אחרת, אבל עוד לא סיימנו את מלאכת בניית חברת המופת בעניין זה, ועל כל אחד ואחת מאיתנו האחריות לא לפעול על פי דעות קדומות.
מכוח התשתית החברתית, כאשר כל אחד גדל במסגרת נפרדת, נוצר ניכור כמעט אוטומטי בין חלקים שונים בחברה הישראלית. על בסיס הניכור והזרות נוצרה אווירה של דעות קדומות ושיפוט אנשים רק על סמך השייכות המגזרית או האתנית. אשכנזים מתנהגים ככה, ספרדים אחרת, עולים ממדינה זו רק ככה וערבים אחרת.
בשיבה מהגלות אחרי 2,000 שנה ועם הקמתה של מדינת ישראל, נעשה כאן רצון לאחד את כלל תושבי המדינה. כור ההיתוך הביא לכך שניסו לבער את השונות ובתוך כך לגשר על הפערים, מתוך הנחה שככל שתהיה פחות שונות - כך בוודאי בהכרח לא יהיו שסעים בחברה. אך לא כך הדבר. במרוצת השנים והחיים המשותפים שלנו כאן בארץ ישראל הבנו, כיחידים וכחברה, שהשוני הוא מה שמייחד אותנו, ולא את השוני עלינו לבער כי אם את הדעות הקדומות, הסטיגמות והגזענות.
אפשר למגר תופעות של גזענות בתוכנו על ידי מימוש הערכים היהודיים. מפגשים להסרת הזרות ועשייה חברתית משותפת הם הבסיס הטוב ביותר להבין שבכל אחד ואחת מאיתנו יש צלם אלוקים.
הכותב הוא יו"ר ארגון גשר לקידום חיים משותפים בישראל
