יהודי צרפת: סימני הדאגה מתרבים

גדלתי בפרברי פאריס מגיל 5 עד שעליתי לארץ בגיל 18. השפה הצרפתית היא שפת האם שלי, ונופי פאריס נופי ילדותי. במסגרת מחקר על האיסלאם, אני שוהה בעיר. בשבת בבוקר הלכתי לתפילה באזור היוקרתי של המָרֶה, בגבול בין הרובע השלישי והרביעי. בדרך, על הקיר החיצוני של בית ספר יסודי, תלוי שלט לזכרם של הילדים היהודים של הרובע שנעצרו על ידי המשטרה הצרפתית בימי מלחמת העולם השנייה ונשלחו למחנות השמדה, שם מצאו את מותם.

בית הכנסת שאליו הלכתי הוא על שם הרב פרנפוקטר, שהוא וכל משפחתו נספו בשואה, ואיתם חלק גדול מן הקהילה. היום זהו בית כנסת ספרדי, ורוב המתפללים ממוצא צפון־אפריקני, שלא איבדו את המבטא החזק. לפני קריאת התורה, ביקש רב הקהילה למסור הודעה חשובה: בשבת תתקיים באזור, החל מהשעה 12:30, הפגנה פרו־פלשתינית של תומכי BDS. הוא קיבל הנחיה מפורשת להקדים את התפילה כדי שלא יישאר שום יהודי באזור. שאלתי את המתפללים: המשטרה אינה מגינה עליכם? היא מאפשרת קיום הפגנות המהוות סכנות ליהודים, שהם לאו דווקא פרו־ישראלים? התשובה של כולם היתה: אין מספיק כוחות משטרה כדי לאבטח את המקום. שאלתי עוד: ואם המפגינים היו ניאו־נאצים המאיימים על היהודים, היו מאפשרים את קיום ההפגנה? לא היתה תשובה... מאז התפרסם שהוראות דומות ניתנו בשמונה בתי כנסת במרכז פאריס. 

יהודי צרפת מרגישים מאוימים מכל הכיוונים. הראשון, הבולט בהוראות הנ"ל, הוא מצד גורמים אנטי־ישראליים שבהם חברים הרבה מוסלמים. אלה לעיתים קרובות גם אנטישמים במובן הקלאסי. לרוב המוסלמים בצרפת דעות אנטישמיות, ולא רק אנטי־ישראליות. בצרפת, בשנת 2014, מחצית מהמעשים בעלי אופי גזעני כוונו נגד יהודים. מול איום זה, המשטרה וכוחות הביטחון הם משענת קנה רצוץ: מעידה על כך הגירה המונית של קהילות יהודיות מפרברי פאריס, שבהם אוכלוסייה מוסלמית משמעותית, בין שלארץ ובין שלאזורים בטוחים יותר. 

עמנואל מקרון, המועמד המפתיע המוביל בסקרים לקראת הבחירות במאי, הצהיר שהשלטון הקולוניאלי של צרפת (בצפון אפריקה) היה פשע נגד האנושות. על אף עמדותיו האמיצות נגד ה־BDS, רבים חוששים שהצהרה זו נועדה לרצות את המצביעים המוסלמים. 

היהודים גם חוששים מעליית הימין הקיצוני. מארין לה פן, שנייה בסקרים, הצהירה שאם תיבחר תאסור חבישת כיפה במרחב הציבורי. היא אמנם הצדיקה זאת כקורבן שחייבים היהודים להקריב על מזבח השוויון, כדי שאיסור הרעלה במרחב הציבורי יעבור, אך רבים חוששים מהדרג השני של תנועתה, שבו הביעו כמה מהאישים דעות אנטישמיות.

נוף ילדותי השתנה: פאריס נשארה יפה, אך עתיד היהודים בצרפת מוטל בספק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו