יותר מ־100,000 מבקרים משתתפים בתערוכת המובייל העולמית בברצלונה, או באופן מילולי יותר, קונגרס המובייל העולמי (MWC). מדובר בחברה המארגנת את כל תערוכות המובייל הגדולות בעולם - גם בשנחאי ובארה"ב. מספר לא ייאמן של 2,300 מציגים השתתפו השנה בברצלונה, כש־65 מתוכם ישראלים. אפשר לומר שיש בו ייצוג לכל מדינות העולם - כ־200 מדינות. המשמעות של המספרים האלה היא שכמעט לא היה תייר בעיר השבוע שהגעתו לא קשורה לתערוכה. תיירים הסתובבו עם תג התערוכה ברחוב לה רמבלה, כאילו היה חלק מהתערוכה. את אולימפיאדת הסלולר הזו ברצלונה הרימה לראשונה ב־2015, והיא כנראה חיה ממנה לא רע, למרות שבעלי החנויות פה לא מרוצים ממנה.
התערוכה הזו ממש מרתקת, וגם שבוע ימים לא יספיק כדי להתרשם מכל מה שיש לה להציע. לכן המבקרים לא מוצאים זמן ל"שופינג" ולמעשה מחליפים תיירים "אמיתיים", שבאים לשוטט וגם לקנות. אך מכיוון שמרבית הלנים בבתי המלון לא ממש רגישים למחיר החדר, כי החברות מממנות את השהות, המלונאים חוגגים בשבוע הזה במחירים שמרקיעים שחקים עד לאלף דולר ללילה לחדר במרכז העיר. מי שלא הזמין חדר מראש נאלץ לשהות במלון המרוחק שעה נסיעה מהתערוכה, שממוקמת די קרוב למרכז בקומפלקס פירה עצום הממדים.
הארגון האדיר של התערוכה הזו מעורר התפעלות: התג הממוחשב שניתן למשתתפים עם הנחיתה בשדה התעופה בברצלונה מאפשר כניסה למתחמים המורשים שלהם חייבים להירשם מראש. לכן נחילי האנשים שזורמים מבוקר עד ערב במסדרונות הרחבים של התערוכה לא נעצרים בפקקים. התערוכה הזו קודם כל מלמדת שאפשר לכנס 100,000 איש במקום אחד בלי לייצר שום תור - לא בכניסה, לא ביציאה, לא בשירותים, לא בהרצאות ולא בשום מקום.
היתה לי הזכות להשתתף בתערוכה הזו למרות שאני לא כתב טכנולוגיה. בדיעבד, זו גם היתה חובה מקצועית מכיוון שהתערוכה הזו מלמדת על העולם העסקי ועל כלכלת העתיד. בשיטוט ראשוני בתערוכה, אי אפשר שלא לקלוט שני מושגים שחוזרים על עצמם כמעט אצל כל המציגים - IoT ו־AI - "האינטרנט של הדברים" ו"בינה מלאכותית" בהתאמה. מפתחי הטכנולוגיות רוצים להראות שהם חלק מהמגמות האלה - חיבור עצמים לרשת האנושית והענקת הבינה האנושית לעצמים. כמובן שבשני המושגים האלה יש חוכמה שיווקית המעצימה את המגמות הרבה יותר מכפי שהן כעת, אבל השאיפה ברורה - הצורך בהחדרת הטכנולוגיה לכל פריט בחיינו ושליטה בו מרחוק. אחד המציגים פה אמר לי, "אתה עונד שעון מחוגים והוא מראה לך מה השעה. פעם זה היה מספק, אבל כיום זה לגמרי לא מקובל שפריט כזה יהיה בעל פונקציה אחת. קודם כל, ברור שהוא צריך להיות מקושר לרשת, ומהרגע שהוא מקושר הוא יכול למלא עוד הרבה פונקציות חיוניות".
זו התפיסה והיא הולכת ומתרחבת עד שכלום לא נראה הזוי. למפתחים נראה הגיוני מאוד שהמעיל יהיה מחובר לרשת - בכל רגע נתון תוכל לדעת היכן הוא נמצא; תוכל לדעת אם הוא תלוי או מקופל; מתי הוא נרכש, היכן ובאיזה סכום. יתרה מכך - כמה פעמים לבשת אותו עד היום, באילו ימים ובאילו מקומות הוא שירת אותך. ובמקום לקום מהכורסה תוכל לברר מהכורסה אילו מעילים יש ברשותך ומה הכי מתאים לטמפרטורה במקום שאליו אתה יוצא. ומה עם הרהיטים בבית? לשם מה הם צריכים להיות מחוברים לרשת? ובכן, סוני מציגה מזנון שהמקרן ומערכת השמע מוטמעים בו ונשלפים ממנו עם הפעלת המכשיר, אז למעשה הרהיט הזה הופך לפלטפורמה טכנולוגית, ממש כמו המכונית. זהו האינטרנט של הדברים, או כפי שהסבירו כאן - אחרי שהצלחנו לחבר את כל האנושות לרשת אחת, עכשיו אפשר להרחיב אותה גם לעצמים.
רואה לכם בעיניים
לי זה נשמע הזוי בהתחלה, אבל עם הזמן פה זה מתחיל להישמע לגמרי הגיוני. משהו בראש משתנה עד שפיסות החיים נטולות הטכנולוגיה נראות פתאום מוזרות. אני עדיין אוכל את ארוחת הבוקר בלי שום יישומון ונכנס למיטה בלי ששום מכשיר מנטר את חלומותיי. מוזר. עוד יותר מוזר לחשוב מכאן על המכונית החדשה שלי שפתאום נתפסת כמיושנת, כי המכונית המוצגת פה בביתן קוואלקום מוכיחה, למשל, שבכלל לא מסובך להחליף את מראות הצד - אותן אוזניים פגיעות ברכב - בשתי מצלמות צד מוצנעות שעושות עבודה הרבה יותר טובה. המכונית הזו יודעת לתקשר עם רמזורים, סימני דרך ואפילו עם מכוניות אחרות ולספק לנהג אינפורמציה בטיחותית חשובה, שלא לומר להחליף אותו. זה עדיין לא רכב אוטונומי לגמרי, אבל גם המכונית שלי, באמצעות מערכת המובילאי, יודעת להתערב בנהיגה בשעת חירום, אז כנראה שבדרך לאוטונומיה המלאה המכונית תתערב בחיינו עוד יותר.
היומרה הגדולה הנוספת היא לטעת בעצמים האלה בינה. הפלטפורמה למכשירים החדישים שהושקו כאן, כמו הסמסונג גלקסי 9, סוני אקספריה, אסוס זנפון ואחרים, היא המעבד, או מערכת המעבדים של קוואלקום - סנאפ דראגון 845. המעבד הזה כולל יכולות "בינה מלאכותית". כך, למשל, מכשיר הזנפון של אסוס לומד את התנהגות המשתמש ומתאים תכונות מסוימות לאורח חייו. אם בעל המכשיר יחבר אותו לטעינה בכל לילה ויתחיל להשתמש בו בבוקר, המכשיר "ילמד" כמה שעות טעינה יש לו והוא יטעין עצמו בטעינה איטית יותר בחלוקה לשעות השינה - טעינה נכונה יותר השומרת על אורך חיי הסוללה. זו רק דוגמה ליישום אחד של המכשיר ש"לומד" על בעליו.
בכל ביתן קטנטן בתערוכה אפשר ללמוד על כיוון עתידי נוסף. "מכון הייצוא" הצליח לאגד מציגים רבים שלא יכלו להגיע לכאן בכוחות עצמם וסיפק להם אכסניה מכובדת בביתן ישראל הצבעוני, שמסקרן מבקרים לאורך כל שעות הפעילות. בין עשרות החברות הישראליות פגשתי בחברת WHITE RAVEN (עורב לבן), שממפה את רחובות העולם ברזולוציה של מבנים, כך שבמקום תוכנת ניווט סכמתית הנהג רואה צילום של הכביש והמבנים עם כיתובים על המבנים - מוזיאון, בנק, חנות מסוימת ועוד. חברת VAYYAR פיתחה מכשיר הדמיה ששולח גלים ומדמה אנשים ותנועה במרחב המבנה. אפשר לדעת כמה אנשים יש בבית, אפשר להשגיח על מי שזקוק לזה ולדעת אם הוא נפל, למשל; כוחות הביטחון יכולים לאתר את מספר האנשים בבית גם בלי להיכנס אליו או לחפש בו ועוד.
חברת eyesight פיתחה מכשיר המזהה מאפיינים של מי שמתיישב מולו - מין וגיל - ועוקב אחר תנועות העיניים שלו ומחוות נוספות. השימושים המיידיים: חברת סיאט רכשה את הטכנולוגיה כדי לנטר את תנועות העיניים של הנהג ולהתריע מפני הסטת המבט מהכביש. שימוש נוסף המודגם שם הוא טלוויזיה המזהה מי צופה בה - כאמור, מין וגיל - ומתאימה את התוכן המוצע לצופה.
