"בהתחלה כולם אמרו שזה בלתי אפשרי - השוק בוער, ואין שום סיכוי שאפשר להשפיע על מחירי הדיור - אבל עשינו את זה", כך התהדר בשבוע שעבר שר האוצר משה כחלון, בתגובה לפרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמחירי הדיור ירדו בשנה האחרונה בעשירית האחוז. שר האוצר הדגיש כי מדובר בירידת מחירים "גם במחיר למשתכן וגם בשוק החופשי שנרגע; הבערה כבתה".
אלא שבאופן תמוה המדד לא מפריד בין מחירי דירות הנבנות בתוכנית "מחיר למשתכן" לבין כאלו הנמכרות בשוק החופשי. והרי דירות "מחיר למשתכן" מסובסדות וניתנות לפלח צר מאוד של האוכלוסייה במדינה. המדינה מסבסדת את דירות "מחיר למשתכן" בסכום של 20-30 אחוזים ממחיר הדירה, כך שלא הגון ולא מדויק לערבב בין דירות כאלה לבין מחירי רוב הדירות, שרוב הציבור צריך לשלם.
נוסף על כך, בחמישי האחרון, יומיים לאחר פרסום נתוני מחירי הדיור, פרסם הלמ"ס שההאטה בענף הבנייה בישראל נמשכת. כך למשל, ברבעון הראשון של 2018 נרשמה ירידה של יותר מ־11 אחוזים בכמות הדירות החדשות המבוקשות, בהשוואה לרבעון הקודם. הלמ"ס הוסיפה שקיימת ירידה של 4.4% במספר הדירות החדשות שנמכרו, וירידה של 18.5% במספר הדירות שלא למכירה (לשכירות או למיזמים אחרים) שהחלה בנייתן.
המסקנה היחידה מכל זה היא שהשוק נמצא בקיפאון ענק. אף אחד לא רוצה לקנות דירה בשוק החופשי ("מחיר למשתכן" גרמה לכמות עצומה של קונים אפשריים להישאר על הגדר בזמן ההגרלה ולאחריה), ואף אחד לא רוצה לבנות דירות חדשות במצב השוק הנוכחי.
כיצד אפשר לפרש אחרת את העובדה שב־12 החודשים האחרונים (אפריל 2017 עד מארס 2018) נרשמה ירידה של יותר מ־20 אחוזים במספר הדירות החדשות שנמכרו?
אם כך, מדוע נרשמה ירידה זעירה במחיר הדיור? מהסיבה הפשוטה שמי שמוכר עכשיו, למרות כל החשש, הוא מי שחייב למכור, ולכן מנסה להיפטר מהנכס בכל מחיר. אז אף ששר האוצר המליץ "לכל הסקפטיים" שתקפו אותו בשלוש השנים האחרונות "להשלים עם המציאות ולהסתגל למציאות החדשה; שוק הדיור נרגע והמחירים יורדים" - נותרנו סקפטיים.
בכלל, נדמה ששר האוצר אינו מוכן לעסוק בנושאים המהותיים שתוקעים את שוק הדיור בישראל. למשל, במדד ה"קַלּוּת לעשיית עסקים" (Ease of doing business) של הבנק העולמי ישראל נמצאת במקום ה־65(!) בסעיף הרישוי לתוכניות בנייה, עם ממוצע של 209 ימים להוצאת כל הרישיונות הממשלתיים להתחלה בבניית הפרויקט הנדל"ני - וזה כבר לאחר שקיימים שאר האישורים לתוכניות הבנייה. אנחנו ממוקמים הרחק מאחורי מדינות באפריקה ובדרום אמריקה בתחום. השפעת הדבר ה"קטן" הזה על יוקר הדיור היא משמעותית מאוד.
זאת ועוד: ממוצע הזמן של קבלן - מהרגע שקנה פיסת קרקע ועד לקבלת האישורים להתחלת הבנייה - הוא 11 שנים(!). גם בסעיף "רישום הנכס" ישראל נמצאת במקום ה־130 מכל מדינות העולם. 81 ימים בממוצע דרושים כדי לרשום כאן נכס בטאבו.
אלה אינם נושאים של מה בכך, והם גורמים למחירים להמשיך לעלות, תוך התעללות באזרחי ישראל, ללא סיבה ממשית. העובדה ששר האוצר בוחר להתמקד בתוכניות שוליות כמו "מחיר למשתכן", במקום להתמודד עם הבעיות הקשות, מלמדת על סדרי עדיפויות לא־ענייניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו