לחלום שחזרנו למחלוקת הבסיסית

מאמר ההתפכחות של איתן כבל ב"הארץ", ניתן לראותו ככתב כניעה בפני כללי המשחק הדמוקרטיים. כבל כותב: "הגיעה העת שאנחנו, בתנועת העבודה... נתפכח מבחינה פוליטית. שמונה פעמים מאז רצח רבין הלכנו לקלפי. שבע פעמים הפסדנו... אנחנו לא מצליחים לגרום לציבור הישראלי להצביע לנו". 

לאחר יותר מ־40 שנה מתחילים להפנים במפלגת העבודה, כי המשאלה "להחליף את העם" כבר לא תתגשם. הניסיונות לכפות על הציבור רעיונות תבוסתניים כשלו. גם הערוץ המשפטי, שבו מצא השמאל מזור למפלותיו, הולך ונעשה צר. 

ביחס לכללי המשחק הדמוקרטי של כבל, כדאי להזכיר שבחגורתו תלויה הקרקפת של ערוץ 7, לאחר שהוביל לסגירתו. ממקרה ערוץ 7 ניתן ללמוד כי גם ל"ישראל היום", שכבל הוביל חוק מיוחד נגדו, נועד גורל דומה. 

את הקריאה של כבל לזנוח את דרך אוסלו ולהחיל את הריבונות על חלקים נרחבים ביהודה ושומרון, במה שנראה כ"תוכנית אלון פלוס", כדאי למחנה הלאומי לקדם. זאת, תוך דחייה מוצהרת של ההצעות החצופות לייבוש יישובים הנמצאים מחוץ ל"גושים". הימין יכול לאמץ לחיקו את הרכיבים הציוניים בתנועת העבודה כיום, ולנתקם מגורמים אנטי־ציוניים ונביאי זעם המכתיבים את דרכה. 

בלי להיות נאיבי אפשר לראות במאמרו של כבל גם קריאה נואשת לעזרה ולחילוץ, לנוכח הסחף האידיאולוגי שבו מצויה התנועה שהובילה את הקמת המדינה. התגובות למאמרו של כבל מוכיחות מי הגורמים השולטים כיום בסדר היום של התנועה הזאת. 

מול הישגי ממשלות הליכוד בעשור האחרון, קצת קשה למצוא איזו תועלת תצמח מצירוף הדוגלים בסוציאליזם, שמציפורניו נחלצת המדינה לאט מדי. אך נראה כי יש תחום בולט שבו כשל הליכוד, החקלאות, שבו תפיסת תנועת העבודה עדיפה. 

גם אם המשבר בחקלאות הוא תוצאה של המנגנונים המסואבים שהקימה מפא"י, הקריסה הכלכלית של החקלאים מתרחשת במשמרת של הליכוד, והמדינה מאבדת "עוד דונם ועוד עז" לטובת הכסף הסעודי. התפיסה המושרשת בתנועת העבודה של "הציונות המעשית" וגאולת הקרקע, יכולה לעצור את הסחף.

ואולי בכל זאת מותר לחלום, שהנה במלאות 70 שנה למדינה, המחלוקות הפוליטיות חוזרות להיות כמו פעם - מי יותר בעד ארץ ישראל השלמה. כפי שתיארה אביבה חלמיש בספרה "מאיר יערי - האדמו"ר ממרחביה": "השאלה העיקרית שעמדה להכרעת הבוחר (בבחירות הראשונות של המדינה שנערכו ב־1949) היתה, אם להמשיך במלחמה או לחתור... לחתימה על הסכמים שישַמרו את הגבולות כפי שהם. מפ"ם קראה להמשיך ולכבוש את כל שטחה של ארץ ישראל; מפא"י קראה להגיע להסדרי שלום על בסיס השטח שנכבש עד אז, אם כי בנאומיו רמז בן־גוריון: 'עוד ידנו נטויה'". 

יהודה שלם הוא דוקטורנט באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת