שוויון בלאום הוא מדינה דו־לאומית

הביקורת המרכזית בוויכוח הציבורי על חוק הלאום היא, שמושג השוויון האזרחי לא נכלל בו. אי־הכללתו, טוענים המבקרים, פירושה שאזרחים שאינם יהודים - כמו דרוזים או ערבים ישראלים - אינם שווים לפני החוק. הטעות נובעת מחוסר הבחנה בין מדינה ולאום. הוויכוח נקלע למערבולת ידועה בספרות הבינלאומית, ביחס לזיהוי המדינה והלאום כשתי התאגדויות חופפות. כך למשל, האו"ם הוא ארגון בין־מדינתי ולא בין־לאומי. הבלבול הקיים בנושא גורם לכך שאי־הכללת ערך השוויון בחוק הלאום, משמעו לכאורה אי־שוויון אזרחי. ולא היא. 

כל הפרשנויות והדעות על חוק הלאום בעמוד המיוחד

המדינה המודרנית היא תוצר של המאות ה־16 וה־17, שבהן נולדה המדינה הטריטוריאלית לשם מתן ביטחון, בעידן הנשק המודרני. תבנית זו החליפה את המשטר הפאודלי של ימי הביניים. הלאום הוא תוצר מאוחר יותר, תולדה של הרעיון הדמוקרטי שאמר, כי מאחר שלפרט יש זכות להגדיר את ממשלתו, הרי גם לקולקטיב זכות להגדיר את זהותו. 

המפגש בין שתי הזהויות - המדינתית והלאומית - אירע במאה ה־19, אולם קיבל הכרה פורמלית במשפט הבינ"ל רק לאחר מלחה"ע הראשונה, עם פרסום 14 הנקודות של נשיא ארה"ב ווילסון (1918) והקמת חבר הלאומים (1920). כיום, מדינת הלאום היא היחידה המדינית הלגיטימית במשפט העמים. אולם אחת הבעיות, מאז הכרתה של מדינת הלאום, היא שכמעט במרבית המדינות בעלות זהות היסטורית כישראל, מתקיימות קבוצות עם זהות לאומית שונה. המקרים הבולטים במערב הם בלגיה, קנדה, בריטניה וספרד. גם במזרח אירופה ובמרבית מדינות אפריקה ואסיה יש מדינות המורכבות ממספר זהויות לאומיות. 

בישראל קיים שוויון אזרחי. "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" מבטיח זאת ברמת הפרט. החוק מגדיר את משטר המדינה כדמוקרטיה ובפתיחתו קושר את זכויות האזרח לעקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל. ביהמ"ש העליון הבהיר בפסיקותיו, שחוק זה פירושו שוויון אזרחי. חוק הלאום לעומת זאת, מגדיר את אופי המדינה ברמת הזהות כמדינת לאום יהודית, וגם הוא קשור לעקרונות הכרזת המדינה. הכללת שוויון בחוק הלאום, פירושה הכרה בישראל כמדינה דו־לאומית.

מאחר שחוק הלאום בא להבטיח שישראל איננה ולא תהיה מדינה דו־לאומית, הרי מפלגות המרכז והשמאל הציוני - המזהירות מהפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית - היו אמורות לתמוך בו. יתר על כן, אם הכרזת העצמאות היא כה שוויונית וליברלית, מדוע מחנה השמאל אינו מציע להפוך אותה לחוק יסוד? זו היתה צריכה להיות תגובה "ציונית" הולמת. נראה שהתשובה ברורה: מפלגות השמאל אינן יכולות, מבחינת ההרכב הפנימי שלהן, להפוך את הכרזת העצמאות לחוק יסוד. 

תנועת העבודה ויתרה על מקומה ההיסטורי, ומזדהה עם הדגלים של אירופה המערבית, הנלחמת במדינת הלאום שהיא עצמה המציאה. זו הסיבה שאירופה מנסה לסרס את מדינת הלאום היהודית. השמאל הישראלי הציוני עוזב את עברו, והולך אחרי אירופה שהזניחה את עברה. ואכן, זאת הסיבה שמרבית העם אינו מצביע יותר עבורם. העם מבין זאת; "קול המון כקול שדי". אם השמאל הציוני רוצה לחזור לשלטון, הוא צריך לעשות מה שבן־גוריון עשה ב־1933 בעצתו של ברל כצנלסון: לעזוב את רעיונות האינטרנציונל, ולהיות יהודי ולא קוסמופוליטי. בן־גוריון עשה כן, והשמאל שלט עשרות שנים. 

פרופ' סנדלר הוא נשיא מכללת אמונה־אפרתה וחוקר במרכז בס"א באונ' בר־אילן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו