שידור ציבורי בעירבון מוגבל | ישראל היום

שידור ציבורי בעירבון מוגבל

"משנוסד שידור ציבורי - אין לבטלו". קביעה תמוהה זו לקוחה מפסק הדין שנתן בשבוע שעבר השופט חנן מלצר בעניין תאגיד השידור הציבורי. נזכיר: לפני כשנה וחצי, רגע לפני עלייתו לאוויר, תיקנה הכנסת את חוק התאגיד וביקשה לפצל את חטיבת החדשות משאר התאגיד. הסיבה לכך היתה ההבנה, המאוחרת מדי, שתאגיד השידור איננו באמת ציבורי. השמאל גנב אותו מהציבור: חוק התאגיד הועבר במחטף, במרתון דיונים בזמן מבצע צוק איתן, על ידי ועדה בראשות ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד. תשומת הלב הלאומית התמקדה בדרום, ולא היתה פנויה לדיון אמיתי על שידור הציבורי. 

אחד המחדלים החמורים שנחשפו מאוחר מדי, הוא שהעומד בראש התאגיד בפועל הוא נשיא בית המשפט העליון: החוק מסמיך אותו להטיל וטו על מינויים ועל הדחות בתאגיד. התערבות כזו לא רק שאינה קיימת בשום גוף שידור ציבורי אחר בעולם, היא גם רומסת כל מראית עין של הפרדת רשויות: לשופטים אין מה לחפש במינויים של גוף ביצועי.

כשהתבררה שורת המינויים בשידור הציבורי, היה ברור שהממונים שם לא ראויים לאמון שניתן להם. תגובת הבזק לסערה הציבורית - הפרדת תחום החדשות לתאגיד נפרד, ימים ספורים לפני עליית התאגיד לאוויר - היתה פתרון רע לבעיה שלא צריכה היתה להיוולד מלכתחילה. זו כמובן עמדתי האישית, והיא פוליטית במהותה. העובדה ששופט זה או אחר מסכימים איתי במקרה, לא מסמיכה אותם להפוך קביעה דמוקרטית של הכנסת. אבל זה לא עצר את השופטים.

התחנה הבאה היתה ביטול הפיצול המדובר ביוזמה של הכנסת, מסיבה פרוזאית: התאגיד טען שאיחוד השידור האירופי - הגוף האחראי לאירוויזיון - לא יאפשר את קיום האירוויזיון בישראל אם התאגיד לא ישדר חדשות. האגודה לזכות הציבור לדעת סרקה לעומק את תקנות איחוד השידור האירופי ואת תקנון האירוויזיון, ולא מצאה כל הוראה כזו. ביקשנו לפי חופש המידע לקבל את התכתובות בין התאגיד שלנו לבין התאגיד האירופי, אולי שם תימצא הראיה לאמיתות טענת התאגיד. הבקשה טרם נענתה. מכל מקום, הפתרון לבעיה שהעלה התאגיד יכול היה להיות פשוט: אם מפיקי אירוויזיון חייבים להיות גם מפיקי חדשות, אז בבקשה, שהאירוויזיון יופק על ידי תאגיד החדשות ושלום על ישראל.

כך או כך, החוק בוטל. כל מי שאי פעם עמד בפני שופט ישראלי, לא חשוב באיזו ערכאה, יודע שכשתביעה מתייתרת, היוזם שלה מתבקש למשוך אותה - או שייגזרו עליו הוצאות המשפט. כאן, בניגוד לכל היגיון סביר, מי שנדרש לשאת בהוצאות הוא הציבור, למרות העובדה שהכנסת עשתה ביוזמתה את מה שהעותרים ביקשו. בית המשפט ביקש להעביר מסר: "משנוסד שידור ציבורי - אין לבטלו". ומה אם הציבור מחליט לבטל? אל חשש, דעתכם כאזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית לא נחשבת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר