"לא יושבים עם גזענים": זו היתה כותרת הסרטון שהפיץ בחודש אוקטובר, ערב הבחירות לרשויות המקומיות, המועמד לראשות עיריית תל אביב־יפו, אסף הראל.
ה"גזענים" היו אנשי רשימת הליכוד בעיר. מסע הבחירות שניהלו דחף את המועמד הרגיש להצהיר כי רשימתו "לא תיכנס לקואליציה עם מי שמקבל את הקולות שלו מהסתה". הראל, שכבר התחייב קודם לכן כי לא ייכנס לקואליציה בראשות חולדאי, פרסם גם עצומה והעמיד דרישה משאר המתמודדים להצטרף להצהרה שעם "גזעני הליכוד" לא יושבים.
פחות מחצי שנה חלפה, והשבוע, בסרטון חדש שכולו לוליינות פוליטית, בישר הראל לתומכיו כי בניגוד להצהרותיו הקודמות, החליט דווקא כן להיכנס לקואליציה. "משהו אצלי השתנה", הסביר, ותלה את סיבוב הפרסה מעמדותיו הקודמות בפגישות שערך עם הדרג המקצועי בעירייה וברצון "להשפיע מבפנים". תשובות לשאלות על הפרת ההתחייבות שלא להיכנס לקואליציה לא סופקו לבוחריו; את שותפיו החדשים לקואליציה מהליכוד השמיט מהסבריו.
ההתקפלות הזו איננה סיפור פוליטי פנים תל־אביבי; הראל עצמו דאג לכך. פרט להבטחות אופוזיציוניות, הוא ביסס את תעמולתו על הפיכת תל אביב למעין מדינה בתוך מדינה, מבצר האור האחרון מול החושך והאפילה השולטים באספסוף הנבער שמסביב. "בואו נהפוך את תל אביב למקום שוויוני ומתקדם", הציע לתומכיו, "כשבשאר המדינה יראו מה הולך פה, כולם ירצו גם".
בין היתר, הצהיר כי "על תל אביב להכריז שיש שני לאומים שווים", בתגובה לחוק הלאום. הוא גם הבטיח להקים את מוזיאון האבולוציה, לממן קולנוע ותרבות במקום משרד התרבות ולהנהיג נישואים אזרחיים בחסות העירייה. "אולי אנחנו לא הרוב במדינה", התריס, "אבל אנחנו הרוב בעיר, ואנחנו נחליט מה יהיה פה".
מסע התעמולה המגלומני, שבו הפך את עצמו למגדלור מוסרי והבטיח שמהפכת השוויון והקדמה שיביא לתל אביב תישא בשורה לכל חלקי הארץ, נתקל לבסוף במציאות הקשה והפך לפרודיה הטובה ביותר על הראל עצמו, וגם על חלקים בשמאל הישראלי.
התסריט נפתח בנביא זעם; מונולוגים מצחיקים למחצה שדקלם נגד עיתונאי ימין היו מלאי טעויות, דברים נוגעים ללב שאמר על הר הבית שיקפו בורות מדהימה. הוא אף המשיך וביכה בפנים מיוסרות את ה"אפרטהייד", למרות העובדה שבראיון שנערך עימו התקשה מאוד לתת דוגמה אחת למשטר האפרטהייד שלטענתו שורר בישראל.
בכובעו כמועמד המושיע, הצליח הראל להביע צער על ששיתף פעולה בעבר עם ינון מגל, ומצד שני הדחיק את העובדה שכינה פעם בשידור חברת כנסת "היפופוטם עם חציל בתחת". הצביעות התחרתה רק בצדקנות. אזהרות על שיסוע ופילוג התערבבו בביטויים כמו "חס וחלילה אם חולדאי ייבחר"; להג צדקני על "שיח אחר" שולב ללא קושי בתעמולה מכפישה על המועמד אסף זמיר, שאותו כינה בבוז "חולדאי הקטן".
לבסוף, היכתה בו המציאות. לא רק שנאלץ לזחול לקואליציה בניגוד להבטחותיו, ולא רק שיישב שם לצד שנואי נפשו, הוא גם הופך לנגד עינינו לאחד מאותם הטיפוסים שנהג לבוז להם במשך שנים: עסקן פוליטי המפגין ציניות וגמישות אידיאולוגית בהתאם לצרכיו ומפזר הבטחות שאת כולן יפר דקה לאחר הבחירות. שפל נמוך כזה קשה למצוא אפילו במרכז הליכוד.
