הם לא יצאו לרחובות. הם שמעו פרטים מתוך כתב החשדות. חלקם לא רצו - ובכל זאת האמינו, חלקם חשבו שמנדלבליט פשוט לא היה יכול לעמוד מול העוצמה האדירה של השמאל, כביכול, ונאלץ להסכים לאשמת שוחד בתיק אחד. אבל אמירתו המפחידה־משהו של יו"ר הקואליציה, דוד אמסלם, על מיליונים שייצאו להפגין ברחובות אם יתברר שיש כוונה להעמיד את נתניהו לדין, לא התממשה.
300 איש הפגינו בתל אביב וקראו לנתניהו להתפטר. הם התכנסו בכיכר הבימה והגיעו עד ל"מצודת זאב" שברחוב קינג ג'ורג'. שם פגשו בכמה עשרות מפגינים שבאו לתמוך בנתניהו. אלמלא שוטרי משמר הגבול שהפרידו בין שתי הקבוצות, עלולה היתה לפרוץ, כנראה, מלחמת אזרחים, אבל היא נמנעה ברגע האחרון.
נאום נתניהו אחרי הודעת היועץ הוכיח שהוא לא שכח להיות אורטור, גם ברגע הקשה הזה. כרגיל, נאם והלך, בלי שאלות, וגם בני גנץ, המתמודד מולו, נקט אותה שיטה. ביבי הוסיף למסורת המסיבה ללא עיתונאים את ההשתלחות בעובדי מדינה בכירים והתקיף, אישית (לאחר שכבר התקיף את מפכ"ל המשטרה שמונה על ידיו, ואת חולשתו המדומה של היועמ"ש, שהיתה לו יותר מ"יד" במינויו), את שני בכירי הפרקליטות, שי ניצן וליאת בן ארי. העובדה שעובדי הפרקליטות לא החליטו לשבות עד להתנצלותו מעוררת תמיהה.
המימון - היה אפשר להתפשר. נכון שחלק מן החשדות נוגע בדיוק לנושא מימון נתניהו על ידי גורמים מחו"ל, ושגם את הגנתו המשפטית ביקש לממן באמצעות אישים מחו"ל. זה גם נכון שהוא אינו ראש ממשלה עני, ושחברי הממשלה "מופלים לרעה" בשל כך שאנשים מן השורה רשאים לממן את הגנתם באמצעות אחרים, אבל השרים זקוקים לאישור מיוחד לצורך זה. אך כיוון שמדובר כאן במצב שאין לו תקדים - כתב חשדות רשמי המתפרסם כנגד ראש ממשלה מכהן - נדמה לי שאם מדובר בתהליך שקוף, שבו ידוע בדיוק מי מממן אותו, בכמה ומה מערכת הקשרים ביניהם, היה ניתן לאפשר לרה"מ לזכות במימון של ידידים. ההתנגדות לכך נראית קטנונית מעט.
אולי הם התרגלו? תומכי נתניהו // צילום: גדעון מרקוביץ
המת"ק של רוסו. פורמלית, יכול להיות שהיועמ"ש צודק וש"חוק הצינון", המונע מקציני צה"ל בדרגת אלוף ומעלה להתמודד על מקום בכנסת במשך שלוש שנים מאז סיום שירותם הצבאי, אכן אינו כולל את המפקד המוערך טל רוסו (מקום שני ברשימת העבודה). אבל גם אם זה כך, יש כאן טעם לפגם, משום שרוסו שירת במדים יותר משנתיים, בתפקיד של מפקד מפקדת העומק, גם אם עשה זאת ב"מדי ב'". כוונתו הצודקת של המחוקק היתה למנוע, ככל האפשר, זיהוי פוליטי של הקצינים הבכירים ביותר בצה"ל עם מפלגות פוליטיות, ערב שחרורם, כך שמעשיהם והתבטאויותיהם לא ינבעו משאיפותיהם הפוליטיות המיידיות. טוב תעשה הכנסת ה־21 אם תתייחס במפורש למת"ק, ותתקן את החוק כך שגם שירות ממושך במסגרתו ייחשב לשירות סדיר.
הכיוון הנכון לנוני. מי שקורא את כתב החשדות לא יכול שלא להצטמרר מן ההתייחסות לשיחות ההזויות בין נתניהו לנוני מוזס, הבעלים העיקרי, המוציא לאור והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות". האחד יזם את הקלטתן והפליל את עצמו, והשני המתיימר להוציא את "העיתון של המדינה" - כלומר מי שאינו נוטה לשום צד, ומביא לציבור את המידע המדויק - מציע לנתניהו להעניק לו את ראשות הממשלה באמצעות כתבות־מטעם וכותבים־מטעם, ובלבד שעיתון מסוים, שהוא מאמין כי נתניהו מכתיב את התנהגותו, יצמצם את תפוצת מוסף השבוע שלו.
לזכותו של מוזס ראוי לציין כי הוא לא מנע מן הכותבים הבכירים ביותר בעיתונו לפרסם את דרישתם ממנו להשעות עצמו מעמידה בראש המערכת עד שיתברר עניינו. הוא יזכה להערכה גדולה יותר אם גם ילך בעקבות המלצתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
