ההורים המוחים נגד ההתעללות בפעוטות במעונות היום ובגני הילדים דורשים פיקוח ממשלתי, שעלותו מוערכת בלפחות 5 מיליארד שקלין בשנה. הדרישה הזו כמובן מובנת, אך היא מבוססת על הנחות שגויות שלפיהן המנגנון המדובר יודע למלא את המשימה הזו בהצלחה. אלא שריבוי המקרים של התעללות ממושכת בקשישים, בפגועי נפש ובמוסדות חוסים ממשלתיים נוספים, מוכיחים את ההפך הגמור.
חלק גדול מהציבור בישראל לוקה באמונה טפלה שבכוחה של הממשלה, כל ממשלה, "להיטיב עם העם". אלפי מכתבים למערכות העיתונים מגוללים תלונות על הבירוקרטיה הממשלתית, וכולם כמעט מסתיימים במשפט "למה הממשלה לא פועלת בנדון". הבירוקרטיה הממשלתית אף פעם לא מודה בהיעדר יכולת לבצע משימות, היא רק דורשת משאבים נוספים - עוד כוח אדם ועוד כסף, אך התוצאות חוזרות על עצמן בכל מקרי הפיקוח שבאחריות "המדינה". זהו טבען של ממשלות, גופים פוליטיים־בירוקרטיים שעיקר מעיינם בהבטחת השליטה שלהן, גם במחיר של בזבוז משאבים והטלת הגבלות נוספות על כלל האזרחים.
צריך לזכור שאפילו עם תקציב של מיליארדים, הממונים על ביטחון הפנים אינם מצליחים לספק הגנה מוחלט על רכוש הציבור, או על חייו; המשטרה אינה מצליחה למנוע גניבות יום יומיות, ואינה מפענחת מעשי שוד, אונס ורצח, בוודאי שלא מצליחה למנוע תאונות דרכים קטלניות.
מערכת החינוך הממשלתית אינה מסוגלות להעניק "חינוך חינם" (שעולה למשלם המיסים עשרות מיליארדים בשנה) בעל ערך. ילדים יהודים שבמאות שנות גלות נוראות למדו קרוא וכתוב ושמרו על נאורות בסיסית, הפכו במדינתם לעמי ארצות המתקשים לכתוב משפט עברי תקין. יש אלפי אקדמאים שהשכלתם היא אינדוקטרינציה פוליטית בפקולטות למדעי החברה והרוח שפרופסורים פוסט־מודרניסטים וניאו־מרקסיסטים שולטים בהן.
למערכת המשפט לוקח שנים לטפל, בעלויות גבוהות, אפילו בהפרת חוזים פשוטה, מה שגורם לעליית סיכונים ולהוצאות בטוח גבוהות. מערכת המשפט מטילה לרוב עונשים טריוויאליים על פושעים, מפני שמראית העין של ליברליות חשובה כנראה לשופטים יותר מאשר הגנה על הצבור.
מערכת הבריאות מאפסנת חולים במסדרונות, ואינה מונעת את מותם של אלפים בשנה בבתי החולים, בשל העדר היגיינה מונעת הדבקות או מספיק רופאים לטפל בזמן בחולים מסוכנים. עקב ניהול גרוע הגורם לבזבוז של מיליארדים, חסרים משאבים להרחיב תשתיות רפואיות חיוניות.
משרד התחבורה אמנם בנה כבישים ומחלפים רבים, אך הוא לא מסוגל לווסת את התנועה בכבישים כדי למנוע פקקים הגוזלים מיליוני שעות עבודה וגורמים לתאונות קטלניות. על המתרחש ברכבת ישראל ידוע לכל.
על שדות התעופה והנמלים, על חברת החשמל, על מקורות, קק"ל, מפעל הפיס וכמעט על כל גוף "ציבורי" אחר השתלטו חבורות של מאכערים כוחניים ו"ארגוני עובדים" המשתמשים בטקטיקת ביד שעל השאלטר כדי לסחוט משכורות גבוהות ו"הטבות" גדולות על חשבון שאר העובדים, הנאלצים להסתפק במשכורות שבקושי מאפשרות לגמור את החודש.
כל העוולות האלה מגובות על ידי גוש פוליטי גדול המכונה "שמאל מרכז", המונהג על ידי גנרלים בדימוס ומבטיח להרחיב את הסקטור הציבורי בעוד מיליארדים רבים ולהכשיל את כלכלת ישראל ב"רגולציה" (אַסְדָּרָה) המשבשת את הכלכלה ומונעת את צמיחתה. הם מסתמכים על כלכלנים "חברתיים" דוגמת פרופסור טרכטנברג, המכריז ש"רק ה'מדינה' יכולה להגן על הגיל הרך" בכמה מיליארדים בלבד, מבלי להביא ולו אסמכתא אחת ליכולתה לעשות זאת.
בתור התחלה, הורים יכולים לקחת אחריות ולהקים עמותות שידרגו את המעונות והגנים ויפקחו עליהם ביעילות רבה יותר ובמחיר נמוך בהרבה. אבל קודם כל, הורים יקרים, הפסיקו להשלות את עצמכם שהמדינה "תדאג" לילדים טוב יותר, ושמעורבות ממשלתית תבטיח קץ לכל בעיותיכם.
דניאל דורון הוא מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
