אינטלקטואלים בעלי דעות שמאליות יש למכביר. אלו אנשים מלומדים, אנשי רוח וסופרים, שרבים רואים בהם מנהיגים רוחניים. אבל למחנה עצמו אין יותר מה להציע. זה שנים לא מגיעים משם כיווני מחשבה חדשים ופורצי דרך. אדרבה, מי שחוצה את קווי ההגמוניה הקונפורמיסטית, מוקע מיידית כ"ימני". לכן אין שמאל אינטלקטואלי.
לא מזמן שמעתי מפיו של האינטלקטואל הצרפתי, פרופ' שמואל טריגנו, מדוע סגר את כתבי העת היוקרתיים שייסד בצרפת: "לאחר שהוצאנו לאור כמה מהדורות", ענה, "שבהן אמרנו כבר כל מה שהיה לנו לומר, סגרנו. מספיק".
ההגות השמאלית, לעומת זאת, אמרה את שלה כבר לפני עשרות שנים, ומאז אינה חדלה לדשדש באותה ביצה. אמנם, מכתבי הקודש של מרקס מסתעפות אינספור פרשנויות, אך אלה לעולם אינן חורגות מהפרדיגמה שההיסטוריה הותירה מאחור. היה מומנט היסטורי אחד שבו חזר הצבע ללחייהם של מרקסיסטים מזדקנים, בשל החידוש שנדמה היה שהפוסט־מודרניזם הביא עימו, שהתאים לחלוקה המרקסיסטית המרדדת של המציאות למדוכאים ומדכאים. היום גם הם הבינו שמדובר בפלפול עקר.
מאז לא נוצר שם אף רעיון חדש, מעניין, רלוונטי או חשוב. האקדמיה היום דומה יותר לסכולסטיקה הימי־ביניימית; גם שם המוחות הגדולים העסיקו עצמם במציאת הוכחות לוגיות לאמת מכתבי הקודש. גם הם סברו שהשאלות הגדולות נענו כבר, וכל שנותר הוא רק לגלות כמה מלאכים ניתן להעמיד על קוף של מחט, כשם שההגות השמאלית מעסיקה עצמה בשאלות כגון האם גזענות היא לא לאנוס נשות אויב.
זו גם ההשראה לתופעה המבישה שבה אנשי תקשורת מתלכדים בהערצה סביב עמית שנתפס בטעות, אם לא בשקר מכוון. מי שלעג, למשל, למועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, שהצהיר ש"אנחנו מעדיפים אמת על פני עובדות", לא תפס שזו המתודולוגיה הרשמית. האמת, בהגות השמאל, נתונה מראש. מחקרים - וכעת ברור שגם עיתונות - נועדו להתאמת עובדות לתיאוריה, ובשעה שמציאות מתנגשת עם התיאוריה, או האג'נדה, המציאות היא זו ששגויה. זוהי רדיקליזציה של קביעתו של מרקס בתזה ה־11 לפויירבך, ש"ההיסטוריונים תיארו את המציאות, אך הגיעה העת לשנותה". לא המציאות, אלא הציווי לשינוי - הוא מקור כל אמיתה, גם אם ברור להם־עצמם שהשינוי הוא לרעה. האמת תלויה בשאיפה האידיאולוגית.
ההתרסקות הזו התאפשרה, בין היתר, בשל תהליך מתמשך של נטישת האינטלקטואלים את האקדמיה, או הדרתם ממנה. טוב יהיה אם תשכיל המדינה להכשיר מוסדות ראויים עבור העתודה האינטלקטואלית בישראל, משום שהמצב באקדמיה המערבית גרוע אף יותר. יהודים היו תמיד מקור לתסיסה אינטלקטואלית, ויפה יהיה אם מציון תצא תורה רעננה, שתתפשט גם למערב ההולך ונסחף לטירוף אובדני של הדעת.
דלית סוטר (גב"ח) היא מייסדת "פורום קפה שפירא" להשבת ההיגיון לשיח
