פתרון מוסכם של שתי מדינות לא יהיה אפשרי בעתיד הקרוב. זו עובדה. אפילו הקמת ממשלת מרכז־שמאל לא תביא להסכם שיוביל למימוש פתרון שתי המדינות. במצב זה, רק אופציית המדינה האחת תבוא בחשבון, ותוך זמן קצר יעברו הפלשתינים לדקלם מנטרה חדשה: "אדם אחד - קול אחד". המסר ייקלט היטב באמריקה, ופגיעתו תדמה לזו של רכבת הדוהרת במלוא המהירות ומתנגשת בישראל.
אם ישראל תמשיך להקים יישובים ממזרח לגדר הביטחון, היא עתידה לאבד כבר בקרוב את היכולת להיפרד מן הפלשתינים. כבר היום מתגוררים 104 אלף מתנחלים מעבר לגדר, ו־334 אלף ישראלים מתגוררים בגושי ההתנחלויות הגדולים ביו"ש. הבנייה בתוך הגושים מותירה אפשרות להיפרדות האוכלוסיות, אולם בנייה מחוץ לגושים תיצור במהרה נקודת אל־חזור, שממנה ואילך תאבד האפשרות להפריד בין שתי האוכלוסיות. מדינה אחת תהפוך לפתרון היחיד, והפלשתינים יתבעו שוויון זכויות.
יהיו כאלה שיטענו כי ניתן להעניק לפלשתינים אוטונומיה וממשל עצמי מקומי, ואין צורך להעניק להם זכות הצבעה או שוויון זכויות. זה ייתכן רק אם הפלשתינים ושאר העולם יסכימו לפתרון כזה; אלא שלכך אין סיכוי. לעומת זאת, שימור ההיפרדות כאופציה אפשרית איננו דורש הסכמה מצד הפלשתינים, ואיננו תלוי בה. אין הוא דורש היערכות מחדש של צה"ל. הוא רק דורש הימנעות מהגדלת האוכלוסייה הישראלית שממזרח לגדר ההפרדה, כלומר בנייה בתוך גושי ההתנחלויות - לא מחוצה להם.
זו החלטה פוליטית שקשה לקבלה. המתנחלים בישראל נהנים מהשפעה פוליטית רבה. התייצבות מולם מחייבת אומץ פוליטי; נדרשים לה מנהיגים המכירים בתוצאות שינבעו מהמשך ההליכה בנתיב הנוכחי, ובמקביל מבינים כי החלטה שלא להחליט תהווה, כשלעצמה, החלטה אסטרטגית שתוביל בהכרח לכך שישראל תהפוך למדינה אחת לשני עמים.
לא מכבר סיימתי, יחד עם דיוויד מקובסקי, כתיבת ספר שנושאו הוא ארבעה ראשי ממשלה בישראל - בן־גוריון, בגין, רבין ושרון. האחריות להחליט הוטלה על כתפיהם, והם לא חשבו כי מוטב להם להעבירה אל יורשיהם. ארבעתם ראו וידעו את מחירי הפעולה, אך הבינו גם את המחירים ואת התוצאות של הימנעות מפעולה. ניתן, כמובן, להסכים עם חלק מהכרעותיהם או לחלוק עליהן, אך מה שחשוב הוא שהם הכריעו, ופעלו בהתאם להכרעתם.
כיום, כאשר איראן ממשיכה להתבסס בסוריה, חיזבאללה חותר להרכיב מנגנוני הנחיה מדויקת על עשרות אלפי טילים בלבנון, וחמאס מאיים בסיבוב חדש של הפגזות בעזה ובעידוד הטרור ביו"ש, טבעי שבבחירות הקרובות המצביעים בישראל יתמקדו באיומים אלה, שלצורך התמודדות מולם נדרשת הנהגה אחראית. אולם לא פחות מכך נדרשת הנהגה אחראית לשם הבטחת זהותה של ישראל בעתיד; הוא הדין לגבי שמירה על ההיפרדות כאופציה, על מנת שהפלשתינים לא יאמצו את סיסמת ה"אדם אחד - קול אחד", שתגרום לישראל יותר נזקים מכל מה שיכלה תנועת ה־BDS להזיק.
לנוכח זאת, לקראת 17 בספטמבר, יש להציג למועמדים המבקשים להנהיג את ישראל שתי שאלות פשוטות: מה המדיניות שתנקטו כדי למנוע מישראל להפוך למדינה אחת לשני עמים, וכיצד בדעתכם ליישם אותה?
דניס רוס, לשעבר שליח במזה"ת ויועץ בכיר לנשיאי ארה"ב, הוא יו"ר שותף במכון למדיניות העם היהודי ועמית בכיר במכון וושינגטון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו