המענה לאיום הטילים: לייזר

ב־14 בספטמבר 2019 החרידו פיצוצים עזים את שדה הנפט חוראיס, הנמצא כ־120 ק"מ מצפון־מזרח לריאד ואת מתקני הזיקוק הגדולים בעולם באבקאיק, הנמצאים במרחק של כ־150 ק"מ מצפון־מזרח לשם. כפי שהיה אפשר לראות בצילומי לוויין, הפגיעות היו מדויקות ביותר.

הקולונל הסעודי אל־מליכי טען במסיבת עיתונאים ב־18 בספטמבר שהתקיפה בוצעה על ידי 18 מל"טים בעלי כנף דלתא מדגם Afif ושבעה טילי שיוט מדגם Kuds-1. הטווח המרבי של טיל שיוט זה הוא כ־700 ק"מ, ולכן נשללת האפשרות שהוא שוגר על ידי הח'ותים בתימן. ה"סאן" ציטט אנליסטים אמריקנים שקבעו כי התקיפה יצאה מבסיס חיל האוויר האיראני באומידיה.

מתקני הזיקוק היו מוגנים בתותחי נ"מ ארליקון ובסוללות פטריוט מהדגם המתקדם ביותר, PAC-3. מדוע לא הצליחו הסעודים ליירט אף לא כלי תקיפה בודד? יירוט טילי שיוט הוא אכן מסובך מאוד. קשה לאתר את טילי השיוט במהלך טיסתם הנמוכה, כ־50 מטר מהקרקע. איתור מוצלח אפשרי רק מטווח שבין קילומטרים לעשרות ק"מ ספורים. למערכת המיירטת באמצעות טילים נדרשות עשרות שניות כדי להיערך: מזיהוי האיום, דרך החלטה על דרך פעולה, שיגור הטילים, הגעה למהירות מרבית ותמרון עד לקרבת האיום. בכל ניסיון יירוט כזה משוגרים שני טילים בעלות כוללת של מיליוני דולרים. תותחי נ"מ מהירי ירי ומונחי מכ"מ ומחשב מסוגלים ליירט טילי שיוט בסבירות של 50 אחוזים, וטווח היירוט קצר מאוד - כ־1,500 מטרים בלבד.

ראש הממשלה דיווח בשבוע שעבר על הכוונה להשקיע מיליארדים רבים בהגנה מטילי השיוט, אך האם ההשקעה מוצדקת? הסכנה העיקרית לישראל נשקפת מהטילים הבליסטיים הכבדים ארוכי הטווח, ובעיקר מהטילים המדויקים המסוגלים לפגוע במבנה מטרה מוגדר. הנזק מטיל מדויק־כבד גדול מהנזק של טיל שיוט בגלל המשקל הגדול של ראש הנפץ. לפי פרסומים, מספר הרקטות והטילים הכבדים וארוכי הטווח שבידי חיזבאללה גדול פי כמה ממספר טילי השיוט ומחירם נמוך משמעותית, ולכן סביר שהארגון ישקיע את רוב מאמציו ומשאביו בשיפור הדיוק של הרקטות הכבדות.

הפתרון היחיד היעיל גם נגד רקטות כבדות וטילים, גם נגד טילי שיוט וגם נגד מל"טים מתאבדים, נגד רקטות קלות, פצמ"רים ולמעשה כל סוג של איום אווירי אחר - הוא לייזר רב עוצמה. זמן ההגעה של הקרן לטיל התוקף הוא אפס שניות מרגע השיגור, והקרן "ננעלת" על הטיל עד להשמדתו, גם אם הטיל התוקף יבצע שינויי מסלול. מערכת לייזר כזו הוצעה לישראל כבר ב־2007, אך נדחתה על הסף. כל פתרון אחר, לרבות לייזר מוצק חלש שטווח היירוט שלו זניח, הוא בגדר בזבוז משאבי ציבור.

אלי בר און הוא מומחה לחקר ביצועים וניתוח מערכות; אלי מירון הוא ד"ר לכימיה פיזיקלית, לשעבר בכיר במערכת הביטחון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו