עם כניסתו למשרד החינוך, הודיע השר רפי פרץ על כוונתו להוביל רפורמה שתגביל את השימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר. הבוקר (חמישי) פורסמה הנחיה האוסרת על תלמידי כיתות א' עד ו' להשתמש בפלאפונים בשטח בית הספר. לצעד זה מספר נימוקים, בהם הרצון להבטיח פעילות חינוכית, אינטראקציה רציפה עם הסביבה ומיומנויות חברתיות ותקשורתיות. בנוסף, יפעל המשרד לקיום הכשרה והדרכות בנושא התנהגות ברשת, מניעת פגיעה, ודיווח להורים על סכנות.
אין ספק שסכנות והאלימות שאליהם חשופים ילדים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות מדאיגות ומצריכות מענה. נכונותו של השר פרץ להתמודד עם הסוגייה ראויה ביותר, אך ייתכן שהצעד שננקט אינו פרקטי ואולי אף שגוי ברמה המהותית.
מבחינה פרקטית, מדובר בניסיון להחזיר לתחנה רכבת שכבר יצאה מזמן לדרכה. בין אם נאהב זאת ובין אם לא, אנו מצויים בעידן הרשתות החברתיות, והילדים שלנו, שנולדו לתוכו, חיים אותן אף יותר מאיתנו. לפי דו"ח המועצה לשלום הילד, גיל 10 הוא הגיל הממוצע בישראל לקבלת סמארטפון ראשון. בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, ילדים ובני נוער ימצאו את הזמן לבלות עם הסמארטפון שלהם. הרשת היא חלק אינטגרלי משגרת היום-יום שלהם, וכל מאמץ להחזיר את הגלגל לאחור נדון לכישלון. איסור על שימוש באפליקציות למשך חצי מהיום פשוט אינו מעשי, ומנותק מחיי הדור הצעיר. החלטה שכזו משקפת מערכת שקופאת על שמריה.
מבחינה מהותית, תמונת השימוש ברשת על ידי ילדים ובני נוער מורכבת יותר מכפי שנוטים לחשוב. נכון הדבר שהרשתות החברתיות עלולות להיות כר פורה לתופעות שליליות, כמו השפלה וחרם (שחלילה עלולים להוביל גם למקרי התאבדות); אך באותה נשימה הן מקדמות במקרים רבים ערכים נפלאים כמו התנדבות, סולידריות ועזרה לזולת.
לא פעם אנו רואים כיצד פוסט על נער שנזקק לתרומה, או על ילד "לא מקובל" שאף חבר לא בא לחגוג עימו את יום ההולדת, מוביל להתגייסות מרשימה מצד מתבגרים ערכיים. צעירים אלה, שהם רוב רובו של הנוער, לא נותרים אדישים לקריאות מצוקה, והרשת היא זו שמאפשרת להם להוציא לפועל יוזמות ברוכות ולשמש כרשת ביטחון חברתית.
מנגד, החששות שהובילו לצעד של פרץ אינם מופרכים: מחקר של חברת MediaCom שפורסם לאחרונה בבריטניה, חשף כי אחד מכל חמישה נערים במדינה מחק מהסמארטפון שלו אפליקציה חברתית. 13 אחוזים מהצעירים דיווחו כי בחרו לצמצם את השימוש באפליקציות וברשתות חברתיות
לפי דו"ח המועצה לשלום הילד, כשליש מתלמידי החינוך העל יסודי בישראל דיווחו כי נחשפו לפגיעות של איום או של אלימות מילולית כלפיהם או כלפי מישהו אחר ברשת (וואטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק, סנאפצ'ט) לפחות פעם אחת במהלך 2017. רבע מהתלמידים העידו כי התוודעו לשיימינג, להשפלה או לחרם - כלפיהם או כלפי מישהו אחר ברשת - לפחות פעם אחת במהלך שנה זו.
מדוע רבים מבני הנוער בוחרים להתנתק, או לכל הפחות להקטין את זמן הבילוי שלהם בוואטסאפ, באינסטגרם, בסנאפצ'ט ובפלטפורמות אחרות מסוגן? התשובה נעוצה, כנראה, באלימות שהם חווים ברשת. אך יש לזכור כי קיים הבדל עמוק בין צמצום השימוש ברשת מרצון לבין ניסיון לכפות זאת על בני הנוער.
מי שחושב כי הרשת היא "אם כל חטאת" אוחז אפוא בגישה ארכאית, שאינה מכירה במציאות המשתנה. כמו (כמעט) כל דבר בחיים, גם היתרונות והנזקים של הרשת תלויים באופן השימוש בה. לכן במקום לנהל מאבק אבוד מראש, ולאסור על ילדים לגעת בסמארטפון בין כותלי בית הספר, יש ללמד אותם להשתמש בו באופן מושכל.
כאן בדיוק נכנסים לתמונה ההורים, המורים ואנשי המקצוע בחינוך הבלתי פורמלי. כל אלה תפקידם לפקח על הילדים, להתריע מפני הסכנות שאורבות ברשתות, ולהסביר להם כיצד ניתן להשתמש בפלטפורמות הללו לתועלת הפרט והכלל. במילים אחרות – תפקידם להציג אלטרנטיבה ולחנך לדרך חיים נכונה.
כמי שחי ברמה היומיומית את סוגיית החינוך הבלתי פורמלי, אני יכול להעיד שפעילות נכונה ומוקפדת מחוץ לשעות הרשמיות של בית הספר, יכולה להקנות ערכים ודפוסי התנהגות ראויים. מערכות החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית צריכות להיות המצפן של הדור הצעיר לשימוש נכון ברשת.
אילו נשכיל ליישם שיטות הוראה מתקדמות המותאמות למאה ה-21 הן בבתי הספר והן במסגרות החינוך הבלתי פורמליות, אין ספק שילדים ובני נוער יידעו להשתמש ברשתות בצורה אחראית ומרוסנת, כזו שתיטיב עימם ועם חבריהם, ותוביל את כולנו לחברה בריאה יותר.
גיא אליהו הוא יו"ר האיגוד הארצי למנהלי מחלקות הנוער ברשויות המקומיות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
