בגין פעל רק משיקולי ביטחון

בטורו מסוף השבוע שעבר ("משרד הביטחון: נתניהו משאיר מורשת בעייתית", 15.11.2019) כותב יוסי ביילין: "בזמנו, כאשר שאלו את ראש הממשלה מנחם בגין מדוע החליט להפציץ את הכור הגרעיני העיראקי דווקא ערב הבחירות 1981, הוא רמז כי הסקרים הראו שיש לשמעון פרס סיכוי להקים את הממשלה הבאה, וכי רצה לעשות את המעשה הנכון מבחינתו, לפני שיהיה מאוחר מדי. במילים אחרות, העובדה שהמהלך הצבאי בעזה התבקש, אינה אומרת כי לא היה נגוע בשיקולים פוליטיים".

חבל שביילין, יד ימינו של פרס בתקופה האמורה ומי שראה מקרוב את התנהלותו כראש האופוזיציה בסוגיה זו, מערב מין בשאינו מינו. כדי להעמיד עניין זה על תיקונו אביא בקצרה את אשר כתבתי בספרי "תמוז בלהבות", המתעד את הפצצת הכור.

יש לדעת כי בגין שיתף את פרס בהליך המקדים להפצצת הכור, אם כי לא דיווח לו על העיתוי המדויק. שעת שי"ן היא בדרך כלל עניינו של גוף מצומצם בהנהגה האזרחית והפיקוד הצבאי. המועד הראשון של ההפצצה, 10 במאי 1981, נודע לפרס מפי מדליף יודע סוד, והוא מנע אותה באמצעות מכתב לרה"מ. בגין חשש מפני הדלפת העיתוי לאויב והורה על דחיית המבצע. 

מכתב זה גרם ביסודו לבגין להעריך שאם ינצח פרס בבחירות הקרובות (30 ביוני 1981) יימנע מלבצע את החלטת הממשלה להשמיד את הכור. המועד הבא נקבע ל־7 ביוני 1981, ואף הוא נודע לפרס. פרס כינס בביתו את צמרת מפלגת העבודה, ואף שלמוזמנים היתה דעה מגובשת נגד המבצע ("אופרה"), הוחלט שלא לחזור על תרגיל המכתב שבו נקט פרס, אך הסכימו כי עיתוי הפעולה קשור למערכת הבחירות.

אחרי ההפצצה הפך הנושא לוויכוח קשה בין פרס לבין בגין. בין השאר טען פרס כי "אילו תקיפת הכור לא נעשתה מטעמי בחירות, אפשר היה להתייעץ עם האופוזיציה". "זו נבלות! אני לא מהסס לומר זאת", הגיב בגין על הטיעון שהכור הושמד משיקולי בחירות. 

כעבור שנים חלה התפכחות אצל כמה מהמתנגדים. למשל, אבא אבן הצהיר: "הקו הרשמי של המפלגה היה לתאר את ההתקפה כגימיק מפלגתי של הליכוד. אני, אישית, לא הרגשתי שהיתה לנו סיבה לבכות על כך, שהיה כור אטומי אחד פחות בעולם הערבי לאיים על קיומנו". יצחק רבין, שהסכים ב"לב חצוי" למהלכי הנגד של פרס, אף חתם על מכתב לבגין עשר שנים לאחר המבצע לצידם של 99 ח"כים נוספים: "אנו באים היום לברך ולהודות על המעשה, על התבונה ועל האומץ שגילית אז". עם מברכיו של רה"מ בהמשך, במבט לאחור, נמנו גם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, מזכיר המדינה אלכסנדר הייג ומזכיר ההגנה ריצ'רד צ'ייני. 

בשעת מעשה נהנה בגין מגיבוי של הרמטכ"ל רפאל איתן מבכירי מטהו, מפקד חיל האוויר דוד עברי ושמונת הטייסים שביצעו את המבצע. שני בכירים שהתנגדו להפצצה, ראש המוסד יצחק חופי וראש אמ"ן יהושע שגיא, הודו ששגו, והיו נוספים.

השיקול של בגין לא היה פוליטי, אלא סיכול סכנה של פגיעה אנושה במדינת ישראל, שאותה הגה סדאם חוסיין, ושאותה היה נחוש למנוע. אם בשל כך הגיע בגין לשלטון - דיינו.

שלמה נקדימון הוא עיתונאי וחוקר, שימש יועץ התקשורת של רה"מ בגין

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו