בטורו "המוזיאון לתולדות ההסתה" ב"ישראל היום" מראשית החודש (01.12.2019), כותב אמנון לורד בין היתר שמי שכיהן כסגן שר החוץ בממשלתו של יצחק רבין, יוסי ביילין, טרפד את השיחות בין ישראל לפלשתינים שהתקיימו בוושינגטון בראשית שנות ה־90 במסגרת תהליך מדריד "כדי לאלץ את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין הי"ד, לאמץ את תהליך אוסלו".
"הקונספירציה המיוחסת לי, לטרפד שיחות מדיניות לשלום בערוץ אחד כדי לקדם ערוץ אחר, היא בלתי נתפסת", הגיב יוסי ביילין בטור תגובה שפורסם ב"ישראל היום" ("לא היה ולא נברא", 03.12.2019). לדבריו, הוא יזם את תהליך אוסלו באפריל 1992 כדי ללבן את המחלוקות שנתגלעו בשיחות וושינגטון בין המשלחת הישראלית לבין המשלחת הירדנית־פלשתינית. "האמנתי שאפשר להתגבר עליהן בשיחות ישירות עם נציגי אש"ף, שיתקיימו אם תנצח 'העבודה' בראשות רבין בבחירות יוני אותה שנה, ולאחר שהכנסת תבטל את החוק שאסר מגעים בין ישראלים לבין אנשי אש"ף".
דומה שמר ביילין מבלבל סיבה ומסובב, וכפי שאני כותב בספרי "דיפלומט": "ככל שהתקרב מועד הבחירות בישראל והסקרים הצביעו על אפשרות גוברת שיצחק שמיר ינחל מפלה, החלו הצדדים הערביים ובפרט הפלשתינים לגרור רגליים, בציפייה שממשלה ישראלית בראשות השמאל תלך יותר לקראתם. מה שלא ידענו באותה עת, הוא שסיבה נוספת לרתיעה הפלשתינית היתה שבדיוק אז החלו ניצנים של מגעים בלתי־רשמיים בין אש"ף לגורמים ישראליים, שיותר מאוחר התפתחו למו"מ שבעקבותיו נחתם הסכם אוסלו".
במילים אחרות, גם בלי להזכיר שהמגעים האלה היו בניגוד לחוק, לא היה מדובר על "מחלוקות" בין משלחת ישראל לשיחות בוושינגטון עם המשלחת הפלשתינית, אלא בתמרון מכוון של הפלשתינים לא להתייחס ברצינות לשום נושא, מכיוון שהם ציפו, גם על סמך המגעים הבלתי רשמיים הנ"ל, שעם ממשלת שמאל יוכלו להשיג יותר.
אפשר, אפוא, לטעון (ומזכיר המדינה האמריקני באותה תקופה ג'יימס בייקר אכן אומר זאת), שהמגעים הבלתי רשמיים האלה עם אש"ף הם שהכשילו את המו"מ הרשמי בוושינגטון. אינני יכול להתייחס לכך אם מר ביילין, כפי שכתב אמנון לורד, אכן רצה "לאלץ את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לאמץ את תהליך אוסלו", אך אין זה סוד ששיקולים פוליטיים פנים־מפלגתיים שיחקו תפקיד מסוים בכך שרבין התרצה לאמץ את אוסלו חרף הספקות שהיו לו בנדון, ספקות שהוכחו כנכונים, גם לרבין עצמו, בהמשך הדרך.
זלמן שובל היה חבר במשלחת הישראלית שניהלה את המו"מ בוושינגטון
