ישראל לא לבד במאבק נגד האג

בדומה ליוזמות בינלאומיות אחרות, שמאחוריהן כוונות טובות אך בפועל הן מנוצלות לרעה, כך בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. מדובר במסגרת פוליטית, הפועלת בכסות משפטית. הוא הוקם לאחר דיונים דיפלומטיים שהסתיימו באמנת רומא (1998), וכבר אז היה ברור שישראל תהפוך למטרה העיקרית של מדינות ערב ושל קבוצות אנטי־ישראליות הטוענות לקידום החוק ההומניטרי הבינלאומי.

בשני העשורים האחרונים הובילו השחקנים הפוליטיים הללו קמפיין מתמשך לגרירתה של ישראל לבית הדין בהאג, בהשקעה אדירה של עשרות מיליוני דולרים, יורו וליש"ט. אחד הארגונים המובילים בתעשייה זו הוא Human Rights Watch, בניהולו של קן רות', אנטי־ישראלי אובססיבי שהקיף עצמו בפעילים קיצוניים. אמנסטי אינטרנשיונל פעל בו בזמן, אם כי ביעילות פחותה. בעשור האחרון הצטרפו לקמפיין שורה של ארגונים לא־ממשלתיים פלשתיניים הקשורים להנהגת אש"ף ולארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלשתין, לצד העמותות הישראליות המוכרות.

המימון מממשלות אירופה הכרחי עבורם. ארבעה ארגונים פלשתיניים - אל־חאק, אל־דמיר, PCHR ואל־מזאן - קיבלו מימון ישיר משווייץ, מהולנד, משבדיה ומדנמרק כדי לתעד "פשעי מלחמה" ולפעול בבית הדין בהאג. קבוצות נוספות העוסקות בנושא ממומנות על ידי בריטניה, האיחוד האירופי, בלגיה, גרמניה ועוד. טענותיהם של ארגונים אלה זוכות להד אוטומטי במועצת זכויות האדם של האו"ם ובתקשורת העולמית. ראינו זאת ב־2002 כשישראל הואשמה ב"טבח בג'נין", בדו"ח גולדסטון אחרי עופרת יצוקה או בדו"ח על אירועי הגדר בעזה. המשותף לדו"חות אלו ולדו"חות נוספים הוא ההתעלמות מהטרור הפלשתיני, ירי הטילים וניצול הילדים והנשים, והבלטת "פשעי המלחמה של ישראל". ממשלת ישראל הבינה לאט מדי את האיום. הגישה ההגנתית, שהובילו משפטנים בצה"ל ובגופים אחרים, התבססה על ניסיונות להוכיח לבית הדין הבינלאומי שההליך המשפטי בישראל מייתר את ההתערבות החיצונית. אך מכיוון שבית הדין הוא גוף פוליטי, לגישה זו לא היתה סיכוי. 

לעומת זאת, אסטרטגיה פוליטית ודיפלומטית אגרסיבית, שמבוססת על איום בפגיעה בתקציבו הקטן גם ככה של בית הדין, עדיין יכולה להצליח. ארה"ב, שבדומה לישראל אינה חתומה על אמנת רומא, כבר גינתה את המהלך, אך לחץ אמריקני לבדו לא יספיק להרתיע את התובעת.

וושינגטון וירושלים צריכות להרחיב את מתקפת הנגד יחד עם דמוקרטיות נוספות שבית הדין בהאג מאיים על ריבונותן. צפויה תמיכה מבריטניה - שחייליה שנלחמו באפגניסטן ובעיראק הם מושא לקמפיין דומה, וגם ראש ממשלת אוסטרליה הודיע על התנגדות לניסיון לחקור את ישראל. השאלה שנותרה היא אם אירופה תתעשת, למרות תמיכתה בחלק מהארגונים המובילים את המהלך. אם מדינות כמו הולנד, נורבגיה ודנמרק יעבירו לבית הדין מסר שהישרדותו תלויה בהפסקת ציד המכשפות האנטי־ישראלי, ויש שיגידו האנטישמי, הן עשויות אולי לתקן חלק מהנזק.

פרופסור ג'ראלד שטיינברג הוא נשיא מכון המחקר NGO Monitor

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו