פרסומו של דו"ח העוני של הביטוח הלאומי בשבוע שעבר העניק כרגיל הזדמנות פז לעיתונאים ולשחקנים פוליטיים נוספים להציג את ישראל כאזור מוכה עוני ונחשלות, שבו חמישית מהתושבים הם עניים. אלא שהדו"ח, והפרשנות עליו, לוקים בלא מעט כשלים.
כיצד הדו"ח מודד עוני? הוא מוצא את ההכנסה החציונית, כלומר את גובה ההכנסה החודשית שעד אליו מגיעה מחצית מהאוכלוסייה, ומגדיר את כל מי שמרוויח חצי מסכום זה ומטה - כ"עני". למה דווקא הקריטריון הזה? ככה. בלי שאלות. המדד, אם כן, שרירותי לגמרי, אבל זו רק ההתחלה. כמו שניתן לראות, הוא לא מודד עוני מוחלט אלא אי שוויון. גם אם, לדוגמה, יירדו המחירים ויוכפל השכר הממוצע של האוכלוסייה, ה"עוני" יכול להתרחב, אף על פי שמצבה של האוכלוסייה באופן כללי יוטב לאין ערוך. אגב, הדו"ח מודה שמצבם של העניים הוטב, יחד עם שאר האוכלוסייה. כך גם ההסבר של הדו"ח לעלייה של העוני בקרב קשישים: מצבם הכלכלי של קשישים השתפר, אך השכר הממוצע עלה משמעותית, מה שהכניס אל מתחת לקו העוני יותר אנשים שאינם מקבלים משכורת, כמו קשישים - אף שמצבם הוטב.
בעיה נוספת היא שקלול מספר הילדים. ככל שמספר הילדים גבוה יותר, כך גדל דרמטית הסיכוי להיות עני. כך אומרים הנתונים וכך קובעות נוסחאות חישוב העוני. וזה מובן, שהרי יש יותר פיות להאכיל ונפשות להלביש. אבל האם משפחה עם הרבה ילדים נחשבת ענייה יותר, מהותית, ממשפחה עם פחות ילדים ואותה רמת הכנסה? לכאורה, ברור שכן. ואולם כפי שמציינים כלכלנים, ניתן לטעון את ההפך: הרי המשפחה השנייה העדיפה להביא לעולם ילדים נוספים באותה רמת הכנסה, למרות שעם פחות ילדים - היא באופן פורמלי גם פחות "ענייה". האם זוג חשוך ילדים נחשב באמת "עשיר" יותר רק משום שלא הביא ילד לעולם?
בעיה אחרת היא שהדו"ח מודד הכנסה - ולא נכסים. כך לדוגמה, פנסיונר שבבעלותו שתיים או שלוש דירות, ועוד חיסכון יפה או פירות מהשקעות, יכול להיחשב "עני", וכך גם זוג שירש לאחרונה נכס.
ויש עוד אלמנט שממעטים לדבר עליו, והוא ההבדל בין עוני כרוני לעוני זמני. אנו רגילים לדמיין עוני כמצב נתון ומתמשך, שקשה אם בכלל להיחלץ ממנו. אבל המציאות שונה: מחקרים שנערכו בעולם העלו שרוב העניים הם עניים לזמן מוגבל: מדובר בסטודנטים "תפרנים" החיים בצמצום בינתיים, או אדם שעזב את עבודתו וחי בינתיים מחסכונות עד שימצא עבודה אחרת. אלה אינם בדרך כלל ה"עניים" שאנחנו מדמיינים כשאנחנו קוראים כתבות על דו"ח העוני. בישראל הנתון אינו נמדד, אך המחקרים בעולם מדברים על כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה הנמצאים בעוני המתמשך יותר משלוש שנים רצופות. ניתן למצוא תמיכה לכך בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו 11.3 אחוזים (7.8 אחוזים מהיהודים) דיווחו שהרגישו עניים בשנה החולפת, ועוד 25 אחוזים דיווחו שהרגישו כך בעבר, אך לא בשנה החולפת. כלומר, רוב העניים לא נותרו עניים לאורך זמן.
העוני הוא נושא כאוב וחשוב. כדי לטפל בו ברצינות, בפרט במוקדי עוני ובמי שנקלעו לעוני קשה ומתמשך, יש להיזהר מניפוח נתונים ומהפרזות, ולקיים דיון מפוכח ושקול.
