הסיקור התקשורתי בישראל יוצר את הרושם כי אמריקה "התעוררה מאוחר מדי", וכי האשמה בנשיא טראמפ. בישראל מדווחים שטראמפ כביכול "מנותק" מהמצב בשטח, אבל מתעלמים מהסימנים שהשטח דווקא תומך בו. סקר גאלופ מצא כי שישה מתוך עשרה אמריקנים מרוצים מהתנהלות הנשיא בזמן המשבר.
כמעט אין מנהיגים בעולם שמייד עם ההתפרצות בסין הורו על היערכות שיא בבתי החולים וייצור מאסיבי של מכונות הנשמה. עם זאת, נראה שטראמפ לא נמדד על ידי הרחוב האמריקני בהשוואה לשאר מנהיגי העולם, אלא בהשוואה להצהרות של יריביו הדמוקרטים. גופי התקשורת ואגף השמאל הנרחב במפלגה הדמוקרטית ממשיכים, כמו בימי שגרה, לבקר את הנשיא ללא הרף. חלק מדבריו אף "מצוטטים" שלא בהקשרם. תגובות פוליטיות אלה כנראה פועלות הפוך, ודווקא מחזקות את התמיכה בנשיא.
טראמפ למשל הצהיר שהיה שמח לראות חזרה לשגרה סביב חג הפסחא, אך ציין שהוא "לא יודע אם זה אכן יהיה התאריך". האמירה הוצגה בתקשורת כהתחייבות מגוחכת לסיום המשבר עד החג. דמוקרטים רבים קראו לטראמפ "גזען" על כינוי הקורונה "הווירוס הסיני". אפשר להתווכח על השלכות חברתיות או דיפלומטיות של התבטאות זו, אך אין עוררין לגבי מקור הווירוס. הבית הלבן הגביל כבר בסוף ינואר טיסות מסין לארה"ב, אך רבים זוכרים כי דמוקרטים המבקרים את טראמפ כיום, תקפו בזמנו את המהלך, כולל ג'ו ביידן שטען שאיסור כניסה מסין לא יבלום את הווירוס.
האמריקנים לא מאשימים את הנשיא טראמפ בהתפשטות הווירוס בארה"ב, הדבר היה צפוי במוקדם או במאוחר. חלקם מאוכזבים מיחסו של הנשיא למחלה בשלביה המוקדמים, אחרים אפילו מזדהים עם התהליך שעבר הנשיא כדי "לעכל" את הקורונה. הציבור והממשל כאחד לא העריכו מבעוד מועד את היקף הצעדים הדרמטיים הנדרשים. גם התקשורת, שמבקרת כעת את התנהלותו, לא פתחה את מהדורות החדשות לפני חודשיים במשבר בסין. הציבור האמריקני מודע לכך שבאופן תיאורטי, מושלי מדינות ניו יורק וקליפורניה היו יכולים להכין בתי החולים ומכונות הנשמה כבר בינואר, ולא היו צריכים להמתין לבית הלבן.
סקר של רשת CBS מצא כי יותר אמריקנים הרגישו "רגועים" או "מלאי תקווה" מאשר "לחוצים" או "מתוחים". אזרחי ארה"ב מחפשים אופטימיות להיאחז בה, והנשיא טראמפ מנסה לספק אותה בעיקר בכלכלה.
הרפובליקנים הגישו תוכנית סיוע בהיקף של 2 טריליון דולר. לפני שאושרה, הצליחו הדמוקרטים לדחותה פעמיים. מדוע? לא רק בגלל הטבות לתאגידים ולחברות גדולות, אלא כי דרשו כחלק מחבילת חילוץ המשק תקציבים למרכז קנדי לאמנויות, תקציב לקידום שוויון מגדרי בדירקטוריונים, והגדרת מכסות פליטת גזי חממה לחברות התעופה. מדובר בסעיפי אג'נדה דמוקרטית אידיאולוגית של ימים כתיקונם. נראה כי רוב הציבור רואה דרישות אלה על רקע מגיפת הקורונה כעיסוק בטפל וכניתוק מהמציאות בעת משבר - בייחוד כשאזרחים מן השורה בודקים בכל בוקר את תיבת הדואר שלהם, בציפייה דרוכה לצ'ק שהובטח להם.
בהחלט ייתכן, כפי שקורה לא מעט בעיתות חירום, כי הציבור מתלכד כעת סביב ההנהגה ומגבה את החלטותיה, ואפשר שהמגמה תשתנה בהמשך. אך נכון לרגעים אלה, דומה שגם גם בימי הקורונה - אמריקה עם טראמפ.
טל היינריך היא אשת תקשורת ישראלית הפועלת בניו יורק
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו