בבחירות בישראל מתמודדות מאז ומתמיד שני סוגי מפלגות: מפלגות השואפות ליטול חלק בעשייה הממשלתית ומפלגות שרואות במתיחת ביקורת על החלטות הממשלה וביצועיה את עיקר תפקידן בהיותן "כלב השמירה" של הדמוקרטיה. אלו וגם אלו מפלגות חשובות לאיכות החיים הציבוריים בישראל. קיתנות הלעג ששתי אסכולות מפלגתיות אלו מטיחות זו בזו אינן במקום , כל אחת על פי תפיסתה וכל אחת על פי סולם ערכיה.
תנועת העבודה , מאז ומתמיד, ראתה עצמה כמפלגת "עשייה" כמי שיכולה לתרום תרומה משמעותית יותר בעשייה והתקשתה לתפקד באופוזיציה. המפלגות שמשמאל לעבודה ראו עצמן ( גם אם לא הצהירו על כך בפומבי) כמפלגות " ביקורת. הן הרגישו אי נחת גם בהיותן שותפות עם מפא"י/ המערך/ העבודה בממשלה. שותפות שלא פעם הסתיימה בנפילת הממשלה. גישה "מפלגת העשייה" התקבלה, לא פעם, בביקורת ציבורית על ידי מקצת ממצביעי העבודה, בעיקר בימים שבהם המפלגה הדומיננטית בארץ הייתה הליכוד. קשה היה למצביעים שהתרגלו להיות מפלגת רוב למצב החדש של מפלגת מיעוט. אם כי נראה בראייה לאחור שמרבית מצביעיה רצו לראותה לפחות כמרכיב בעשייה הממשלתית. המצביעים שראו בביקורת ערך עליון עברו במהלך השנים לתמוך במפלגות אחרות בסביבה כמו מרצ, וחד"ש.
בשנת 1988 יצחק רבין הוביל וליתר דיוק כפה על שמעון פרס להצטרף לממשלת האחדות בראשות שמיר (סרבן השלום שהתנגד אפילו לכל שביב של מו"מ עם שכנינו הפלסטינים) . אין ספק שדיעבד בוחרי המערך של אז היו מרוצים ממשלה שבה רבין שימש כשר ביטחון ופרס כשר אוצר והרגישו שלקולם הייתה משמעות מעשית בקביעת סדרי העדיפות של הממשלה ממשלת 1988 הייתה שונה ממשלת האחדות הראשונה של ישראל זו של 1984 י. (הממשלה של 1984 נולדה כתוצאה מתיקו בין הגושים והייתה כורח בגלל תוצאות הבחירות).
גם על הצטרפות העבודה לממשלה ה 30 שהוקמה אחרי שברק הובס על ידי שרון בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה קמה התנגדות אם כי חברי מרכז המפלגה הביעו בהצבעתם בעד המהלך את רחשי ליבם של המצביעים . רק לתזכורת באותה עת שרון היה מוקצה מחמת מיאוס בשמאל ( הקריאות "רוצח" מימי מלחמת לבנון הראשונה עדיין הדהדו בחלל השיח הציבורי ההחלטה להצטרף לממשלה לוותה בביקורת קשה של האגף השמאלי בעבודה בגיבוי פרשנים וכתבים פוליטיים ( נשמע מוכר). "אופורטוניסטים" קראו לפרס, פואד והתומכים האחרים "מחפשי ג'ובים" מפירי הבטחות " ועוד ביטויים המוכרים גם מימים אלו.
ההחלטה התקבלה, כאמור, ברוב גדול במרכז המפלגה. כמי שהיה לצדו של פרס בממשלה זו אני מודע להשפעה הגדולה של פואד בן אליעזר כשר הביטחון, ושל שמעון פרס כשר החוץ שהייתה בוודאי גדולה מזו של מרץ האופוזיציונית . אגב , אהוד ברק שהובס בבחירות היה הראשון שניסה להצטרף לממשלת שרון ואלמלא הביקורת הקשה עליו שהביאה להתפטרותו מתפקיד יו"ר העבודה היה מכהן בממשלה תחת שרון. ברק3 עצמו ידע גם להצטרף לממשלת בראשות הליכוד הן ב2007 והן עת פירק את מפלגת העבודה ולכהן תחת נתניהו.
מפלגות "ביקורת" שמקומן חשוב מאוד בעשייה הדמוקרטית מוצאות עצמן לא פעם בבעיה אם הן בקואליציה. בקואליציה חייבים לעשות פשרות ולצאת מאזור הנוחות של הצמדות להבטחות אידיאולוגיות. הקואליציה היא לא פעם התפלשות בבוץ ותמיד עדיף להישאר עם בגדים נקיים. לא פעם מפלגות "הביקורת " פורשות במהלך הקדנציה ממשלות בהן הן חברות. זכורה היטב קריסת ממשלת ברק בגלל התעקשות מרץ בעניין משולם נהרי מש"ס. חוסר הנכונות לפשרה של יוסי שריד הביא, בסופו של יום, לעליית שרון לשלטון. גם לפיד האב ושינוי לא הסכימו להתפשר בענייני דת ומדינה ומצאו עצמם בחוץ.
במצב הנתונים האלקטוראליים אחרי הבחירות סבוב שלישי ולאחר החלטת גנץ ואשכנזי להיכנס לקואליציה עם נתניהו, העבודה בראשות עמיר פרץ נוהגת , לדעתי, בחוכמה ומצטרפת לעשייה למען אזרחי המדינה. אין לי ספק שהשפעתם של איציק שמולי כשר הרווחה ועמיר פרץ כשר הכלכלה תהיה גדולה פי כמה מאשר אילו נשארו באופוזיציה והיו מכהנים בוועדת הרווחה או אפילו בוועדת הכספים של הכנסת. על אף תמיכתי במהלך ההצטרפות לממשלה אני מכבד ומעריך את אנשי מרץ שדבקים בהבטחת הבחירות שלהם ורואים בישיבה באופוזיציה שליחות ציבורית מדרגה ראשונה. זו אכן משימה סופר חשובה.
יש נבחרי ציבור שעשייה היא נשמת אפם ויש נבחרים שביקורת היא סם החיים שלהם ( אני מצדיע להם על דבקותם בשליחותם) . שתי האסכולות חיוניות לחיים הדמוקרטיים . במצבה של ישראל בימים אלו אני עם הרוצים לעשות.
יש סיסמא ידועה בעניין זהירות בדרכים: בכביש אל תהיה צודק תהייה חכם כך גם בפוליטיקה עדיף להיות חכם ומשפיע מאשר צודק חסר השפעה.
לסיום, אצטט את אבא אבן שבשפתו העשירה בדימויים שאמר לי יום אחד: "בחור צעיר בפוליטיקה בוחרים בין הבלתי רצוי לבלתי נסבל.
