חרף טענותיהם המבוססות והנוקבות של ערביי ישראל לחוסר שוויון פוליטי, הם מעדיפים ברובם המוחלט להיות חלק ממדינת ישראל. דור המנהיגים הפוליטיים הנוכחי של ערביי ישראל ניהל כפילות זהותית מנוסחת להפליא, אך חסרת הישגים פוליטיים משמעותיים בפועל. ברמה ההצהרתית הם ראו את עצמם פלשתינים לכל דבר ועניין, אך בפועל נאבקו להשגת שוויון זכויות מלא במדינת ישראל הדמוקרטית. שניות זו אפיינה את מנהיגי ערביי ישראל לאורך השנים. הם נעו בין התייחסות לישראל כ"ישות הכיבוש" לבין דרישה לשוויון זכויות בה. כך, לדוגמה, ראו רבים מערביי המשולש את עצמם פלשתינים, אך התנגדו נחרצות לרעיונות הפוליטיים לצרפם לרש"פ בכל הסדר עתידי.
על ערביי ישראל לשאול עצמם ביושר: מה הרוויחו מהרשימה המשותפת? עד כמה קידמה אסטרטגיה זו את האינטרסים שלהם ואת השתלבותם האזרחית? ברור כי הרשימה המשותפת אינה קבוצה הומוגנית וטבעית מבחינה רעיונית. זהו קונגלומרט חסר דבק שהישגיו הצהרתיים בעיקרם. החזית הערבית המאוחדת והסגנון הפוליטי המתלהם של חבריה הזינו ישירות את חשש המפלגות היהודיות־ציוניות מתלות פוליטית בקול הערבי.
ברור כי ערביי ישראל לא תמכו ברשימה המשותפת מתוך הערצה למנהיגיה הפוליטיים, אלא כתגובה להתרסות הפוליטיות נגדם ולשימוש הציני בהם לצרכים אלקטורליים. אך גישת הפנים הכפולות של הפוליטיקה הערבית הנוכחית מיצתה עצמה, והגיעה השעה לפרגמטיות ולאפקטיביות.
ציפייה זו למנהיגות ערבית חדשה שתזכה לתמיכה רחבה, מחייבת גם את הרוב היהודי בישראל לבנות הסדרים מקובלים עם המיעוט הערבי, שיאפשרו חיים משותפים דה פקטו. הפוליטיקאים בישראל יצטרכו לחדול מהשימוש הרטורי בערביי ישראל לצרכים אלקטורליים. לא סיסמת ישראל ביתנו "בלי נאמנות - אין אזרחות", ולא "הערבים נוהרים לקלפיות" של הליכוד.
הדור הצעיר בקרב ערביי ישראל, הדור הרביעי הצומח, הוא פרגמטי. הוא משחק כדורגל בנבחרת ישראל, מסתער על מוסדות ההשכלה הגבוהה, משרת במקצועות נכספים כמו רפואה בבתי החולים, בהיי־טק ובמשרות ציבוריות, בונה את המדינה ונהנה מהמרחב העסקי שלה ומשתלב במעמד הבינוני. זהו דור ישראלי יותר, דור שלא יתמקם בתווך בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית.
בפתח שנתה ה־73, כשמדינת ישראל עומדת בפני אתגרים אזוריים וכלכליים גדולים, נראה כי הגיע הזמן להקמת תנועה חברתית ערבית־יהודית משותפת, שתהיה הבסיס לצמיחת פוליטיקה ערבית־יהודית חדשה. תנועה שתפעל לקידום השתלבות ודו־קיום בפועל, הרחק מהפופוליזם ומהציניות שמאפיינים את הפוליטיקה הישנה.
ממשלת האחדות הלאומית המתגבשת צריכה לראות בהשתלבות ערביי ישראל משימה לאומית חיונית. תפקיד השר הערבי המיועד בממשלת ישראל הבאה יהיה לעודד את מקדמי האינטגרציה דה פקטו בקרב הדור הרביעי של ערביי המדינה. דור רביעי זה, שגדל כישראלי, הוא גם דור גלובלי ופתוח לרעיון פוליטי חדש. לא עוד בחירה בין החרמת בחירות או רשימה משותפת, אלא דרך שלישית של פרגמטיזם ופלורליזם. דור שלא יתגעגע למופעי ההתגרות של חנין זועבי על סיפור המרמרה, וגם לא לברברת הפוליטית ולנאומי הסרק של הגוורדיה הפוליטית הישנה.
ד"ר ענאן ווהבי מלמד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה
