אירועי הפעוטון מרמלה הקימו מרבצם את כלי התקשורת, שאל מול מראה אותן "גננות" שלא מרחמות על ילדי הגן, הגיעו למסקנה, (שוב), שיש גבול לכל התעללות, והגיע הזמן לעשות מעשה. וכך זכינו פעם נוספת, לשותפים חשובים במאבק רב השנים להסדרת הטיפול בחינוך לגיל הרך בישראל. הבעיה האמיתית בתחום זה היא בשתי מילים פשוטות: חוסר השקעה.
שר החינוך לשעבר קבע סכום של 5.4 מיליארד שקלים לפתרון מלא של בעיית החינוך לגיל הרך, ואילו התוכנית שאנו הצגנו עלותה "רק" 2 מיליארד שקלים. אך באין גם את הסכום הנמוך מביניהם, חייבים בינתיים לאמץ את הצעדים המינימליים שיגבירו את ביטחון עוללינו, צעדים שניתן לסמן ברוח ימינו כ"ארבע המ"מים": מבדקים ומיונים, מקצועיות ומידע, משאב אנושי, ומעורבות מערכתית. המבדקים – תפקידם לתקן את המצב הבלתי נסבל שכל אישה שרוצה – יכולה לעבוד בגן ילדים, ללא כל סינון או בדיקת טיבה ועברה.
יש לחייב בחוק בכל מסגרות החינוך, מבדקים פסיכולוגיים כתנאי כניסה לעבודה, ואנו, כארגון שקולט 800 מטפלות ועובדות בשנה – כבר מבצעים זאת על דעת עצמנו. מקצועיות – הקמת מערך הכשרות מסובסד ע"י המדינה, כדי לתת כלים מקצועיים נוספים בידי העוסקות בתחום. השיטה האוטו־דידקטית של היום (בעיקר במוסדות הפרטיים) חייבת לקבל תמיכה מקצועית מסודרת שמבטיחה את השידרוג המקצועי של כל בעלות התפקידים, מבעלות גנים פרטיים ועד אחרונת הסייעות. משאב אנושי – במסגרות המפוקחות, על מנת לשמור על האיכותיות שבעובדות, חובה להציע להן אפשרויות קידום, מענקי ניסיון והצטיינות, ומשכורות מדורגות עם אופק של חיי רווחה כמו בכל מקצוע אחר. והמעורבות המערכתית – המסירה אחת ולתמיד מחיינו את המושג "לא מפוקחים" כשמדובר במוסדות שבהם נמצאים ילדינו. ומעל הכל מרחפת המ"מ החמישית – הלא היא הממון הנדרש לכל אלה, לצורך השקעה באלה שתכופות אנו מגדירים בתואר: "היקרים לנו מכל".
החלת הריבונות של המדינה על תחום זה, היא צעד מתחייב, ואיתה - חיזוק המערכות.
אניטה פרידמן מכהנת בתפקיד יו"ר ויצו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו