רק אם נפעל כולנו יחד - נוכל למנוע סגר רביעי

פרופ' נחמן אש אמר שהוא "לא בטוח שזה הסגר האחרון...", ואני לא מבין ממה כולם מופתעים, הרי המספרים זועקים בכל מהדורת חדשות, יומן וכותרת בעיתון.

לאחר סגר רופף של שבועיים, ועשרה ימי סגר "הדוק", היה שיעור הבדיקות החיוביות 9.2%, מספר החולים הקריטיים בבתי החולים זינק בכ־80 בתוך שבוע, ומספר החולים המאושפזים במצב קשה נושק ל־1,200 - הרבה מעל לקו האדום של 800, בסבבים הקודמים.

רבות דובר על הדרך שבה הגענו עד הלום - זרימה חופשית של המוטציות השונות לישראל דרך נתב"ג, חסמים פוליטיים ליישום אמיתי ומלא של תוכנית הרמזור, גרירת רגליים מכוונת ופוליטית בהעלאת הקנסות, היעדר אכיפה זמן ממושך, ואולי אפילו אכיפה בררנית "מתחת לפנס" במקומות שקל להפעילה, והימנעות מאכיפה באזורים ש"אותרגו" פוליטית.

סגירת נתב"ג, האישור בקריאה ראשונה של העלאת הקנסות והאכיפה הנוקשה כלפי מפירי הסגר הם צעדים הכרחיים, אך לא מספיקים, אם הפוליטיקה תגבר שוב ותסרס אותם.

סיירתי בימים האחרונים בבתי חולים ברחבי הארץ המתמודדים עם גל החולים במצב קשה. רוח הצוותים איתנה, והם נחושים לעשות הכל כדי להילחם בנגיף האכזרי, על המוטציות השונות שלו. אבל צריך להבין שהעומס הנוכחי גורם בלית ברירה לפשרות.

כי אם אחות מופקדת על ארבעה חולים ולא רק על שניים, משום שאין עוד אחיות, כל חולה מקבל רק רבע מתשומת הלב שלה. 

כי אם סוגרים מחלקה פנימית והופכים אותה למחלקת קורונה, עומס החולים במחלקות האחרות עולה. ושוב, תשומת הלב שמקבל כל אחד יורדת. 

כי אם צריך להפסיק ניתוחים אלקטיביים, שהרי הצוות מגויס לעזרה במחלקות הקורונה - אז הטיפול בחולים ה"רגילים" 

מתעכב, ומי יודע אילו השלכות יהיו לכך.

לא בכדי על הפודיום של ראש ממשלת בריטניה כתובים שלושה מסרים לקהל שומעיו: הישארו בבית, הגנו על מערכת הבריאות והצילו חיים. המסרים אצלנו פחות ברורים. כשמספר חללי הקורונה יחצה היום את המספר הנורא של 4,500, נראה שוויתרנו על ערך קדושת החיים. 

אז מה צריך לעשות כדי שלא יהיה סגר רביעי? קודם כל, להתגבר על גל התחלואה הנוכחי. צריך להתמיד בסגירת נתב"ג, חייבים לאכוף ללא פשרות את כללי הסגר ולהימנע מהתקהלות של יותר מחמישה אנשים בחלל סגור, בין שבאמצעות קנסות ובין שבפיזור פיזי של ההתקהלויות. צריך להרבות שיח ולגייס את מנהיגי הקהילות השונות להירתם למשימה, כי מדובר בהצלת חיים. 

וחייבים להבין - אין חצי סגר ואין כללים שמהם אפשר להתעלם, כי כשאנחנו מפירים "רק קצת" את הסגר, אנחנו עוזרים לנגיף הבריטי להתפשט. והפעם הוא לא תוקף רק את המבוגרים, הפעם הוא תוקף גם את הצעירים בני ה־40, את הנשים בהיריון ואת הילדים - של כולנו.

אם נפעל כולנו יחד - המדינה, הפוליטיקאים, מנהיגי הקהילות וכל אחד מאיתנו בדל"ת אמותיו, ונצא הפעם מהסגר בהדרגה, יש סיכוי שלא נגיע לסגר רביעי.

הכותב הוא יו"ר ארגון רופאי המדינה ומנהל היחידה לנוירוכירורגיית ילדים בשיבא

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו