השבוע חזרנו לפרשת הצוללות וכלי השיט, בתחקיר שפרסמנו בערוץ 20. הסיפור מעיד על האופן הנבזי שבו ניסו לכרוך את רה"מ נתניהו בשחיתות.
בעתירת התנועה לאיכות השלטון בדרישה מהיועמ"ש לפתוח בחקירה נכתב: "פרשת ספינות המגן היא פרשה המקפלת בתוכה את שלל רכיבי ניגוד העניינים והפעילות העבריינית של המעורבים בכל הפרשות נשוא עתירה זו". על פי העתירה, חיל הים רצה ספינות קטנות להגנה אך אנשי לשכת רה"מ לחצו לשנות את גודלן של הספינות ללא כל צורך, תוך ביטול מכרז שכבר פורסם. צוין כי בתום בדיקות נקבע כי המודל המתאים לספינות הוא "'קורבטות' בדחי של 1,200 טונות".
טענה נוספת שעלתה בעתירה היא שמשרד הביטחון ומינהל הרכש כבר היו במגעים מתקדמים עם מספנה דרום־קוריאנית, שהסכימה לבנות את הספינות הקטנות במחיר זול ובאמצעות רכש גומלין.
ואם לסכם, ב־25 באוקטובר 2020 כתב ב"מעריב" בן כספית: "את הספינות היינו אמורים לקנות אצל הדרום־קוריאנים. כדי שזה לא יקרה הכריחו את המערכת לבטל את המכרז והעלו את גודל הספינות מ־1,200 ל־2,000 טונות, כדי שהיתרון של טיסנקרופ יהיה מובהק. לא עשו התמחרות, לא חזרו לדרום קוריאנים". האומנם?
הצורך להצטייד בספינות עלה כבר בעשור הקודם. המחשבה הראשונית בחיל הים היתה לבדוק רכש באמצעות הסיוע האמריקני. המחיר היה אסטרונומי: שתי ספינות ב־900 מיליון דולר. גם ניסיון במספנות ישראל כשל בשל מחיר יקר מדי. ספינות במשקל 1,200 טונות היו נכונות לשעתן, אלא שאז נכנס משתנה נוסף לתמונה.
על רקע גילוי שדות הגז הטבעי בישראל הממשלה מפרסמת בנובמבר 2013 החלטת מחליטים שהסמיכה את חיל הים להגן על מתקני הפקת הגז.
קצין בכיר בחיל הים שעסק בנושא אמר לנו: "מרגע שהוחלט על הגנת המים הכלכליים והתפקיד הוטל עלינו, היה ברור שהולכים על ספינות גדולות. מכיוון שהגנת האסדות מתבצעת במרחק וזמן ההפלגה ארוך יותר, יש צורך בעוד עשרות טונות של דלק. בנוסף, היות שעיקר האיום על האסדות הוא לוחמה אווירית, יש צורך במכ"מ מתקדם יותר ולכן הבסיס לא יכול להיות של 1,200 טונות, אלא חייב להיות יותר".
בטרם החלטת המחליטים החלו מגעים עם קוריאה. ממסמך שהגיע לידינו ומתפרסם לראשונה עולה כי כבר במפרט ששלח משרד הביטחון למספנות הקוריאניות, ב־8 בינואר 2013, פורט הצורך של חיל הים בספינות של 1,800 טונות ולא של 1,200.
המסלול הקוריאני מעולם לא הבשיל לכדי הצעה לעסקה. בכירי מערכת הביטחון טסו לקוריאה כדי לבחון את המספנות אולם הצעות מחיר לא היו וגם לא הסכמה קוריאנית לרכש גומלין. הקוריאנים גם לא הגישו הצעה במכרז.
החלטת הקבינט בנובמבר 2013 קבעה שני מסלולי רכש אפשריים: מכרז בינלאומי או עסקה של ממשלה מול ממשלה. כיוון שהמספנות הגרמניות שיוועו לעבודה וישראל רכשה מהן בעבר והכירה את המקצועיות והסטנדרט הגרמני הגבוה, ניתנה עדיפות ברורה לעסקה עם גרמניה. המגעים החלו וממשלת גרמניה הציעה לישראל הנחה של כרבע מהמחיר הרשמי, מתוך 430 מיליון יורו תעניק גרמניה סובסידיה של 115 מיליון יורו ואף תבצע רכש גומלין בשווי 700 מיליון שקלים.
אולם לפתע, בתאריך 6 במאי 2014, ביטלו הגרמנים את הסכמתם להשתתף במחיר. בן כספית חשף זאת ב־16 במאי 2014: "ממשלת גרמניה הודיעה בשבוע שעבר לישראל, כי בניגוד לסיכום המוקדם בין המדינות היא חוזרת בה מההבטחה לתת לישראל הנחה משמעותית במחירם של הסטי"לים להגנת 'המים הכלכליים'".
ב־21 ביולי 2014 מפרסם משרד הביטחון את המכרז ברקע מגעים מול הגרמנים. אין מדובר בספינות של 1,200 טונות אלא ב־1,800 טונות. לקראת סוף אוגוסט באותה שנה, מנכ"ל משרד החוץ מבקש להקפיא את המכרז. הגרמנים מתקפלים ומסכמים על ההנחה עם שר האוצר דאז, יאיר לפיד.
באוקטובר 2014 שר הביטחון משה יעלון מזמן ללשכתו ישיבה קריטית. ראש מספן ציוד בחיל הים משכנע אותו במשל הבא: "תחשוב, אדוני השר, שיש לך יונדאי ומרצדס מתחת למשרד, ואני אומר לך, 'שניהם באותו מחיר... סליחה, המרצדס במחיר טוב יותר. מה תיקח?"
בוגי משיב: "הבנתי אותך", והמכרז מבוטל.
כשהחל תהליך התכנון הפרטני נשלח צוות מהנדסים לגרמניה, ומהר מאוד הם הבינו שגם 1,800 טונות לא יספיקו ויש צורך להגדיל ל־2,000 טונות.
כעת נחזור לבן כספית. את הדברים הבאים הוא כותב בטורו ב"מעריב" בזמן אמת: "ביום שישי האחרון, בצהריים, ישבו ב(מסעדת)טורקיז שלושה: חזי בצלאל - איש עסקים וסוחר נשק מקושר ומפולפל, יד ימינו יחיאל חורב - שהיה ראש המלמ"ב המיתולוגי שנות דור, ויוני קורן - שהיה ראש מטה שר הביטחון אהוד ברק. קורן עבד אצל בצלאל לפני שנכנס ללשכת שר הביטחון, ועושה רושם שהם לא רחוקים זה מזה גם אחרי...
"בימים אלה צריך להחליט איפה תקנה ישראל ארבע ספינות קרב משוכללות לצורך חידוש צי הסטי"לים וההגנה על אסדות הגז המתרבות מול חופינו (כן ירבו). נתניהו הבטיח לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שישראל תקנה את הספינות שם. יש לנו אינטרסים אסטרטגיים בגרמניה, שבנתה עבורנו את צי הצוללות החדיש ועניינים רבים נוספים. לפני כמה שבועות שר האוצר לפיד סיכל ברגע האחרון כוונה של משרד הביטחון לפתוח מכרז בעניין הספינות, אף שחיל הים מעדיף במפורש את הספינות הגרמניות. בשביל מה צריך מכרז, שאל לפיד, הרי היום אתה יכול דרך גוגל לדעת בתוך כמה דקות כמה תעלה כל ספינה, איפה ומתי. מי שהתעקש על מכרז, שיאפשר ליצרניות נוספות להתמודד על הספינות הישראליות, הוא מנכ"ל משרד הביטחון היוצא, אודי שני. זה היה הבייבי שלו. הכוונה הזו סוכלה בסופו של דבר, אם כי הקרב עוד פתוח.
"עכשיו בואו נחזור למשבצת הראשונה: בצלאל מחובר למספנה דרום־קוריאנית גדולה ומריץ אותה כאן מול חיל הים, בתקווה לזכות במכרז. אגב, זה לגיטימי לגמרי. זכותו של בצלאל לסחור בנשק, לייצג מספנות ולרקום עסקאות. השאלה היא מי עוזר לו ומה האינטרסים מאחורי אותם עוזרים. הסיפורים האלה רבים כחול אשר על שפת הים כמעט בכל עסקת נשק גדולה שביצעה ישראל בשנים האחרונות.
תמיד ישנם שם המתווכים, גוזרי הקופונים, אנשי הצללים, שמנצלים קשרים ומניפים מנופים כדי לשמן ולארגן עסקאות של מיליארדים. העמלות, בהתאם. בנושא הזה אין חקירות. זה לא מעניין אף אחד. טוב, זה לא מסכן את הדמוקרטיה. זה לא פוטש, ולא מרד קולונלים".
סוף ציטוט.
הטור של כספית ירד משום מה מהרשת. הודעת 404 תקבל את פניכם אם תנסו למצוא אותו. אני מחזיק בצילומי המסך.
